באילו מקרים ניתן להגיש תביעה בגין רשלנות רפואית?

במקרים של רשלנות רפואית ניתן להגיש תביעה לפיצוי כספי לבית המשפט. אבל מהי רשלנות בכלל ורשלנות רפואית בפרט? עוולת הרשלנות לעולם אינה סגורה. בתי המשפט ערים לחובתם של הרופאים להתנהל בזהירות מקצועית, בדרך סבירה ונבונה, בכל מקרה לגופו.

השופט יבחן האם חובת הזהירות המוטלת על הרופא הופרה על ידו במהלך הניתוח או בסמוך לניתוח? האם הרופא התרשל? איזה נזק נגרם כתוצאה מהרשלנות של רופא? ולבסוף, האם קיים קשר סיבתי בין הניתוח לבין הנזק שנגרם למנותח.

עוד בשנות השישים של המאה הקודמת קבע בית המשפט העליון את חובת "הזהירות המושגית" של הרופאים כלפי החולים שהם מטפלים בהם (ע"פ 180/61 אלפרט נ' מדינת ישראל, פ"ד טז 1416).

מאוחר יותר, בשנות התשעים למאה הקודמת, קבע בית המשפט העליון כי קיים חוזה בין הרופא והמוסד המטפל לבין החולה, הכולל תנאי כללי, לפיו הטיפול שיינתן לחולה יעמוד באמות המידה הנדרשות של מיומנות וסבירות. לכן, על הרופא לקבל מהחולה את הסכמתו המודעת לטיפול, אחרת הרופא יאלץ לפצות את החולה (ע"א 2781/93 דעקה נ' בית החולים כרמל, פ"ד נג(4) 526).

עם זאת, לא כל טעות של רופא היא רשלנות, בפרט כשהרופא בחר בדרך טיפולית מסוימת מבין האפשרויות הקיימות המוכרות לרפואה המודרנית. החלטותיו של הרופא צריכות להיות מבוססות על שיקולים סבירים וברמה המקובלת בעולם המערבי. עליו לבסס את הטיפולים על הידע העדכני, הנתמך בספרות מקצועית ובניסיון המקצועי.

כיצד ניתן לאבחן אם הרופא פעל ברשלנות או לא?

לפני שמגישים תביעה לבית המשפט על רשלנות רפואית, כדאי להתייעץ עם עורך דין מומחה בתחום. שאלת השאלות היא באילו מקרים של רשלנות רפואית בתי המשפט יתערבו ויפסקו פיצויים לנפגע ובאילו לא? ולפי איזה כללים מחליטים השופטים האם נגרמה רשלנות רפואית?

בראשית שנות התשעים קבע בית המשפט העליון עקרון לפיו "החלטותיו ופעולותיו של הרופא צריכות להיות מבוססות על שיקולים סבירים וברמה המקובלת. היינו, על הרופא לבסס החלטותיו על הידע העדכני הנתמך בספרות מקצועית, בניסיון קודם, והכול בהתאם לנורמות מקובלות אותה עת בעולם הרפואה" (ע"א 323/89 קוהרי נ' מדינת ישראל, 1991).

לכן, בדרך כלל בתי המשפט מכבדים פרקטיקות רפואיות מקובלות המצויות בליבת המומחיות הרפואית, ויראו בקיומן התנהגות ראויה, במיוחד כשמדובר בפרקטיקה הנוהגת לא רק בישראל אלא בעולם הרפואה המערבי.

עם זאת, גם לכלל זה יש מצבים חריגים, בהם השופטים התערבו בהליך הרפואי שנעשה בחולים ופסקו פיצוי כספי על רשלנות רפואית.
כך למשל, במקרה שבו רופא שיניים הזריק למטופלת חומר אלחוש שחדר למערכת הדם, הגיע אל המוח וגרם למטופלת באופן בלתי צפוי לנזק נירולוגי קשה. הנזק היה נמנע אילו השתמש הרופא במזרק שואב, המאפשר למנוע את חדירת חומר האלחוש למערכת הדם, ולא במזרק שאינו שואב, שאינו מאפשר זאת.

למרות שבאותה תקופה היה נהוג להשתמש גם במזרקים שאינם שואבים, רוב השופטים בבית המשפט העליון פסקו כי השימוש במזרק שאינו שואב היה התרשלות של הרופא, למרות שתאם פרקטיקה רפואית מקובלת (דנ"א 7794/98 רביד נ' קליפורד, 2003).

באופן דומה נפסק במקרה שבו בוצע ניתוח ברגל מבלי שנבדקה קודם לכן האפשרות שהמנותח סובל מפגם נדיר של היצרות עורקים, פגם שהתגלה בדיעבד לאחר שבוצע הניתוח. רגלו של האיש נקטעה מתחת לברך בגלל נמק.

מהעדויות הרפואיות שנשמעו בבית המשפט עלה כי מדובר בפגם נדיר מאוד וכי לא היה מקובל בקרב הרופאים לערוך בדיקת עורקים לאבחון הפגם לפני הניתוח. אבל בית המשפט פסק כי למרות זאת, הרופאים התרשלו בכך שלא ערכו את הבדיקה לפני הניתוח (ע"א 612/78 פאר נ' קופר, 1980).

לצד פסילתם של טיפולים רפואיים אלו, למרות שהיו נדירים ולא מקובלים, נוהגים בתי המשפט להתערב ולפסול התנהלות של רופאים שלא מוסרים למטופל מידע מקיף יותר כדי לקבל את הסכמתו לטיפול, מחשש לעריכת ניסויים בחולים ללא ידיעתם. השופטים גם נוהגים לפסול את היחס הלקוי של הרופא ליולדת, ומבקרים את חוסר הנוכחות של הרופא בחדר לידה במהלך הלידה.

הרופאים מחויבים למסור למטופלים את הסיכונים הכרוכים בביצוע ההליך הרפואי

בתי המשפט מתחו לא פעם ביקורת נוקבת על נוהלי העבודה בבתי החולים ותבעו מהרופאים רישום רפואי מקיף על מצבו של החולה. כך למשל, חייב לאחרונה בית משפט השלום בקרית גת את בית החולים "אסף הרופא" לפצות בכחצי מיליון שקל על ניתוח לייזר להסרת משקפיים.

כב' השופט ישראל פבלו אקסלרד קיבל חלקית תביעת נזיקין של מטופל שראייתו נפגעה כתוצאה מניתוח לייזר להסרת משקפיים שעבר בבית החולים, וקבע כי למרות שבית החולים לא התרשל בניתוח עצמו, חובתו להסביר לחולה את כל המידע על הסיכונים האפשריים מהניתוח (ת"א 694-05).

לפני כחודשיים חייב בית משפט השלום בבאר-שבע את בית החולים "סורוקה" לשלם 600 אלף שקל, הפעם בגלל רשלנות בניתוח שגרם לחירשותה של ילדה. כב' השופט עידו רוזין קבע כי הרופאה המתמחה שניתחה את הילדה להוצאת אבן חצץ מאוזנה, חרגה מנורמת התנהגות של רופא סביר בכך שלא התייעצה עם רופא בכיר כשהתעוררו קשיים בניתוח ושיחררה את הילדה מבלי לערוך לה בדיקת שמיעה (ת"א 5910-07).

במקרה אחר, נקבע לאחרונה תקדים לפיו טיפול שיניים רשלני שעברה קצינה במהלך שירותה הצבאי גרם לשרשרת מתמשכת של אירועים שהחמירו את מחלתה, עד שהצריכו את כריתת הלסת. שלושה שופטי בית המשפט המחוזי בתל-אביב פסקו עקרונית כי הטיפול התנהל בעצלתיים, ו"כשמדובר במחלה שפרצה או הוחמרה בקשר עם טיפול רפואי שניתן לחייל במהלך השירות הצבאי, אשר תוצאתו חורגת ממהלכם הרגיל והטבעי של דברים, קיים קשר סיבתי בינה לבין השירות הצבאי אף אם לא הייתה רשלנות בטיפול" (ע"ו 34668-12-12).

יש לך שאלה?

פורום רשלנות רפואית בלידה

דומה כי עולם המשפט, כמו גם עולם הרפואה, עוברים בשנים האחרונות התפתחויות מעניינות ומאתגרות. יש לצפות שההתערבות של שופטים בהחלטות של רופאים ובהתנהלותם במהלך או לקראת ביצוע הניתוח - רק תלך ותגבר. כך או כך, תמיד מומלץ להתייעץ עם עו"ד מנוסה לדיני נזיקין לפני שרצים להגיש תביעה על רשלנות רפואית.