הבטחה להינשא נחשבת להתחייבות חוזית, לכן הפרת ההבטחה עלולה לחשוף את הצד המפר לתביעה לתשלום פיצויים עבור הוצאות טרום חתונה ונזק נפשי, כאשר חובת ההוכחה מוטלת על כתפי הצד שנפגע, שיכול להיות בן או בת הזוג.

 

המשמעות החוזית של הבטחת נישואין היא שניתן לבטל את ההבטחה לחתונה אם מתגלה פגם בכריתת החוזה, כמשמעותו בחוק החוזים, כטעות והטעיה המאפשרים ביטול ההבטחה תוך זמן סביר מגילוי הפגם.

 

כך למשל, אם הוכח שבת הזוג התנהלה בצורה לא צנועה לפני הנישואין או קיימה יחסים עם צד שלישי, עובדה שלא הייתה ידועה לבן זוגה, ניתן לבטל את ההבטחה. כמו כן, אם בן הזוג סבר כי האישה מעוניינת להתחתן עמו בשל כספו ולא מחמת אהבה אליו, תהיה זו עילה לביטול הבטחת הנישואין. גם בעיה פיזית של מחלה, שיכולה לסכל את מימוש הנישואין, יכולה לשמש כעילה לביטול, ללא הצדקה לתבוע פיצויים. 

 

פגיעה ממשית כתוצאה מהפרת הבטחה

 

הפיצוי בגין הפרת הבטחת נישואין, ניתן רק במקרים חריגים, כאשר בית המשפט השתכנע כי אין מדובר בתביעה קנטרנית שנועדה לפגוע ולנקום בצד המפר, אשר התחרט ברגע האחרון ולא מעוניין להתחתן. אלא כאשר מדובר בזכות ממשית, הנובעת מפגיעה ממשית כתוצאה מהפרה שאינה מוטלת בספק, על פי מבחן האדם הסביר.

 

כדי לקבל פיצויים בגין הפרת הבטחת נישואין, התובע או התובעת נדרשים להוכיח תוקף חוזי של הבטחת הנישואין והפרתה על ידי הצד השני. כלומר, יש להוכיח כי הייתה הצעת נישואים מפורשת והצד השני הסכים להצעה. לשם כך ניתן להציג בפני בית המשפט טבעת אירוסין, קבלות בגין תשלום עבור הכנות לחתונה ועוד. נוסף על כך, יש להוכיח את מהות הנזק שנגרם כתוצאה מההפרה הכולל נזק ממוני ולא ממוני ואף להוכיח כי הנתבע היה מודע לנזקים בגין ההפרה או שהיה עליו לצפות אותם.

 

הפיצוי בעקבות הפרת הבטחת נישואין נקבע על פי גורמים שונים, כולל: פיצוי ממוני בגין תשלום עבור אולם אירועים, תשלום עבור בעלי מקצוע כמו צלם וקייטרינג, מתנות ועוד. וכן פיצוי לא ממוני בגין עוגמת נפש שנגרמה לצד השני, פגיעה בכבודו, פגיעה באפשרות להינשא וללדת, פגיעה בכושר ההשתכרות ועוד.

 

סעיף 10 לחוק החוזים קובע כי הצד הנפגע זכאי לפיצויים עבור הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה. פיצוי בגין נזקים שאינם ממוניים נגזרים מסעיף 13 לחוק החוזים, הקובע כי במקרה שנגרם נזק לא ממוני עקב הפרת החוזה, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים עבור הנזק בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין.

 

בן הזוג ביטל את החתונה לאחר שלוש שנות אירוסין

 

אל בית משפט השלום בקריות הוגשה תביעה לפיצויים בגין הפרת הבטחת נישואין. על פי עובדות התביעה, במאי 2012, התובעת והנתבע בני העדה המוסלמית קיימו טקס אירוסין ובמשך שלוש שנים היו מאורסים ואף קבעו תאריך לחתונה. בסופו של דבר ביטל הנתבע את החתונה, וכיום שני הצדדים נשואים לבני זוג אחרים.

 

התובעת טענה כי סייעה לנתבע כספית בבניית ביתם העתידי בעשרות אלפי שקלים, היא לקחה הלוואה מעבודתה כדי לממן את ההוצאות השונות ואף שילמה עבור מתנות האירוסין. לטענתה הנתבע השאיר בידיו את כל הכספים שהתקבלו מהאורחים במסיבת האירוסין, ולאחר שסירבה לערוב להלוואה שהוא ביקש מהבנק, הודיע לה על ביטול החתונה. בנסיבות אלה דרשה התובעת פיצוי בגין נזק לא ממוני, החזר הוצאות, ואת חלקה בהשבחת הדירה שנבנתה עבור בני הזוג.

 

מנגד טען הנתבע כי הם מעולם לא ראו עצמם כבולים מבחינה משפטית בחוזה, והביאו בחשבו את האפשרות כי היחסים לא יבשילו כדי נישואין בפועל. הנתבע הוסיף כי במהלך ההיכרות התובעת לא התנהלה כמצופה בחברה הערבית השמרנית, כך לדוגמה היא בילתה מחוץ לבית, הגיעה למשחקי כדורגל ונסעה לחו"ל. הנתבע הודה כי אכן נקבע מועד לחתונה, אך עקב לחצי המשפחה הם נפרדו סופית כבר בחודש נובמבר 2014.


יש לך שאלה?

פורום דיני משפחה

 

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, סבר בית המשפט כי טקס האירוסין אינו יוצר בדין המוסלמי חבות להינשא, ואין בטקס כדי ליצור מחויבות משפטית כלשהי, כך שבני הזוג יכולים להחליט כי אין ברצונם להינשא. ואולם במקרה זה אין מדובר בפגמים בכריתת חוזה, אלא בהחלטה חד צדדית של הנתבע לבטל את הנישואין, ולמרות שהסכסוך שנוצר בין בני הזוג לא נבע רק מאי חתימה על ערבות, אין בקביעה עובדתית זו כדי לסייע בידי הנתבע ולפטור אותו מאחריות.

 

בית המשפט קבע כי ההוצאות והמתנות שנתנו בני הזוג האחד לשנייה, או ניתנו להם על ידי צדדים שלישיים מקזזים זה את זה, לכן נותר לפסוק אך ורק את הנזק הלא ממוני. לאחר ששקל את כל הנסיבות הרלבנטיות, הגיע בית המשפט למסקנה כי התובעת, אשר בינתיים שיקמה את חייה ונישאה לאחר, זכאית לפיצוי בסך של 40,000 שקלים בגין עוגמת נפש שנגרמה לה כתוצאה מהפרת ההבטחה להינשא, לצד הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 8,000 שקלים. כך שבסופו של דבר הנתבע חויב לשלם לתובעת סך של 48,000 שקלים.

 

ת"א 36813-11-15