בפן המצומצם נדמה כי זכויות הקניין הרוחני מנוגדות לתחרות חופשית בשוק ובכך מנוגדות גם להגבלים עסקיים.


הקיום של זכות הקניין הרוחני יכולה לאפשר ליוצרים או הממציאים זכות בלעדית לדרוש מחיר מונופול או להגביל תחרות על היצירה או ההמצאה שיצרו.


יש לזכור כי זכויות קניין רוחני מוגבלות בהיקפן, משך זמנן, והשפעתן וזאת על מנת לאזן את העלויות וההטבות שמקבל הממציא או היוצר. לדוגמא, הטווח המוגבל של זכות הקניין הרוחני מבטיח כי אמצאות יהיו זמינות לאחר זמן מוקצב. הגישה המאזנת הזו קובעת את הבמה עבור האינטראקציה בין דיני הקניין הרוחני לדיני ההגבלים העסקיים.


תזה ראשונה שמציג המחבר:


זכויות קניין רוחני הן מונופולים, הגבלים עסקיים נועדו על מנת למנוע מונופול, אזי שניהם בניגוד (אכן בכמה מקרים בהיסטוריית ארה"ב בתי המשפט ומלומדים נקטו בגישה זו בדיוק). לדעת המחבר הנחות יסוד אלו אינן נכונות או שמא מפושטות מדי. זכויות קניין רוחני כשלעצמם אינן מקנות כוח מונופוליסטי.


בעוד זכויות קניין רוחני מאפשרות בידול מוצרי ולפעמים מעניקות לבעליו כוח אודות קביעת מחיר, יש הבדל מהותי בין הזכות הבלעדית שניתנת ליוצר לבין המונופול הכלכלי שאליו מתייחס חוק ההגבלים העסקיים.


באותה נימה, קל מדי ומופשט מדי לומר כי חוקי הגבלים עסקיים אוסרים מונופול, בעוד זה נכון שמטרתו של חוק הגבלים עסקיים הינה לעודד תחרות, החוק אף פעם לא קבע כי מונופול לכשעצמו אינו חוקי. אלא החוק התרכז בצורה מסוימת של "התנהגות שאינה תחרותית" שמטרתה להשיג כוח בשוק. בניגוד למצופה, חברה אשר משיגה ומתחזקת מונופול בלי להתנהל בצורה שאינה תחרותית לא פועלת כנגד החוק. לדעת המחבר כאשר אדם עוזב את הגישות הסטטיות של שווקים, ומאמץ לעצמו גישה עם אספקט של זמן רחב יותר, אפשרי להסיק כי קניין רוחני והגבלים עסקיים שותפים למטרה משותפת.


As Ward Bowman explains:


In terms of the economic goals sought, the supposed opposition between these laws is lacking. Both antitrust law and patent law have a common central economic goal: to maximize wealth by producing what consumers want at the lowest cost.

 

  • שני החוקים אינם מנוגדים אחד לשני, אלא הם מאמצים משלימים שנועדו לעודד שווקים יעילים וחדשנות דרך תחרות דינמית ארוכת זמן.
  • אנו יכולים להרחיב את הנק' שהעלה בואמן בממד חשוב, יתרונותיה של התחרות אינה רק סטטית- להימנע מעומס יתר, אם כך היה הדבר המקרה היה מצדיק את עליונות קניין רוחני. בתעשיות רבות, ההיסטוריה הראתה לנו כי יתרונותיה ארוכת הטווח של החדשנות מגמדת את יתרונותיה של תחרות מוצרים קיימים.
  • למעשה, ישנן ראיות כלכליות משמעותיות המצביעות על כך שתחרות לכשעצמה היא תמריץ גדול לחדשנות מאשר מונופול. בתעשיות אלו ובנסיבות בהן המקרים הללו מתקיימים, הגבלים עסקיים משרתים בצורה ישירה יותר את המטרה של חוק הפטנטים, שניהם מעודדים חדשנות.

מתח באמצעים:


תזה שנייה: אין כל מתח בין קניין רוחני להגבלים עסקיים, לדעת המחבר גם טיעון זה מופשט מדי, בואמן ידוע בטענתו כי חוק הפטנטים וחוק ההגבלים העסקיים הם כלים שצריך להשתמש בהם על מנת לעודד מקסום עושר. הם מעוצבים כך שצריך להשתמש בהם יחדיו על מנת להשיג תוצאה מסוימת, עם זאת הם שואפים להגיע לתוצאה הזו בדרכים שלעיתים קרובות נמצאות במתח.


לדעת מחבר המאמר חוק הפטנטים וחוק ההגבלים העסקיים צריכים להתקיים יחדיו בשירות יעילות דינמית ארוכת טווח. לפי שיטה זו, קניין רוחני והגבלים עסקיים אינם חופפים זה לזה כלל.


אפשרי להשתמש בזכות קניין רוחני כדי להשיג כוח שוק לא מוצדק. או להפריע לתחרות במגוון דרכים וחוק ההגבלים מטפל בדיוק התנהלות שכזו.


בנוסף, באם מחבר המאמר צודק ותחרות לא רק מונופול, גורמת לתמריץ בחדשנות, אזי השימוש של חוק ההגבלים העסקיים על מנת לעודד חדשנות, מתקיים גם הוא במתח אל מול השימוש של זכויות בקניין רוחני שמטרתם ומטרת חוק ההגבלים העסקיים זהה (קרי לעודד חדשנות).


במקום בו יש מגע בין החוקים הללו, לדעת המחבר בתי המשפט הם אלה הצריכים לפייס את המתח ביניהם ולהכיר כי בקבוצת מקרים מצומצמת זו פטנטים וזכויות קניין רוחני מגבילות את הישג ידם של הגבלים עסקיים. באותו זמן, הגבלים עסקיים מגביל מה בעל פטנט יכול לעשות עם הפטנט שלו.


בפרט, הגבלים עסקיים לא ידאגו לשימושה החוקי של זכות קניין רוחני המוענקת ע"י המדינה, אלא ידאגו בנוגע למאמץ להרחיב את היקף הזכות הזאת, עם מוצרים חדשים או שמא בהגבלה זמנית או התנאה של גישה או הגבלה על הזכות לתחרות.