תשובה
תקראי את הכרעת הדין בתיק שהתנהל בבית המשפט לעניינים מקומיים וממנה תוכלי ללמוד אם יש קייס במקרה שלך
הכרעת דין
החלטתי לזכות את הנאשם.
א. הנאשם, הועמד לדין בגין עבירה על סעיף 6(ד)(2א) לחוק העזר לתל-אביב-יפו (העמדת רכב וחנייתו) התשמ"ד - 1983 (להלן: "החוק") בכך שהחנה ביום 22.12.04 בשעה 13:22 את רכבו על המדרכה ברח' הברזל מול בית מס' 15.
ביום 7.11.05 כפר הנאשם בעובדה כי החנה את רכבו על המדרכה אך לא הייתה מחלוקת על יתר העובדות המרכיבות את כתב האישום. בפתח דיון זה סברתי לתומי כי מן התמונות שהציג הנאשם במעמד כפירתו משתכללת העבירה שיוחסה לו וזאת לאור הפסיקה המרחיבה את הגדרת "מדרכה". בשלב זה של הכרעת הדין לא אבוש אם אומר כי לאחר עיון בראיות, בתמונות שהוצגו בפניי ובחומר שהונח על שולחני, בסופו של דיון זה, נפלה שגגה מעימדי ודעתי כדעתו של הנאשם כי המקום בו החנה את רכבו איננו, לדעתי, עונה על הגדרת "מדרכה", כפי שמוצאת את ניסוחה בתקנות התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א - 1961.
ב. התשתית הראייתית
התביעה סמכה ראיותיה על עדותו של המפקח, מר ארזי אופיר (להלן: "המפקח") אשר ערך את הדו"ח כנגד הנאשם (ת/1). כעולה מעדותו, בחקירה ראשית, סיפר המפקח כי הנאשם "חנה 4 גלגלים בתוך הגינה סגור (הרכב סגור א.ש.) על הטפטפות".
למעשה לא הייתה מחלוקת עובדתית על המקום שבו החנה הנאשם את רכבו (ראה הסכמת התביעה בעמ' 3 ש' 8) כפי שמשתקף בתמונות שהציג הנאשם (ראה נ/1, נ/2, נ/3) והצדדים מיקדו טענותיהם בשאלה כלום המקום בו החנה הנאשם רכבו (שטח שהוגדר כגינה ע"י הצדדים) למדרכה ייחשב?!
המפקח סיפר בעדותו (עמ' 3 שורות 2 - 1) כי במקום שבו החנה הנאשם את רכבו "יש במקום עצים, הרכבים חונים על הטפטפות הורסים את הטפטפות. בזמן אמת זה מה שהיה שם. כשכתבתי גינה בדו"ח ת/1 התכוונתי לטפטפות שהיו מפוזרות במקום ועצים".
מן התמונות נ/1, נ/2 ו- נ/3 נראה כי הנאשם החנה את רכבו על משטח עפר (להלן: "המשטח") שעליו מפוזרות טפטפות וקיימים עצים ספורים על אותו משטח. לאורך המשטח ולצידו השמאלי נראית מדרכה מרוצפת ברוחב של כ- 2 מטרים לערך, ולצידה השמאלי מפרצי חנייה המיועדים להחניית רכבים. לצד המדרכה ומפרצי החנייה, כאמור לעיל, מצוי הכביש שהינו בן שני נתיבים.
ג. המתווה הנורמטיבי
חוק העזר הנ"ל בסעיף 6(ד) שלו קובע לאמור:
"לא יעמיד אדם ולא יחנה את רכבו ולא ירשה לאחר להעמיד או להחנות רכב באחד מהמקומות המנויים להלן...
(2א) על מדרכה, למעט במקום שהוסדר להעמדת רכב וחנייתו לפי חוק עזר זה."
מתקין חוק העזר לא כלל בהגדרות המופיעות בסעיף 1 שבו את המונח "מדרכה" ואין בו כל הפנייה למקור פרשני ולמונח זה כדוגמת חוק העזר בנושא זה בעיר ר"ג הקובע בסעיף 1(ב) שבו:
"כל מונח בחוק עזר זה שלא נקבעה לה הגדרה יראו אותו כמשמעותו בפקודה ובתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961".
מן הסתם נשתכח ממחוקק המשנה של עיריית ת"א הצורך בהפנייה כללית למינוחים שלא זכו להגדרה בחוק העזר, טוב אם יעשה כן, על מנת שהרוצה לעיין בחוק הנ"ל, יוכל לכלכל צעדיו בהתאם לפרשנות שיש ליתן למונחים המופיעים בו ואשר לא זכו להגדרה משום מה.
ד. המסע הפרשני שלנו למונח "מדרכה" מוביל אותנו, איפוא, לתקנות התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א - 1961 שם הוגדרה "מדרכה" - "חלק מרוחבה של דרך שאינו כביש, המצוי בצד הכביש, ומיועד להולכי רגל בין אם נמצא במפלס אחד עם הכביש ובין אם לאו".
"דרך" הוגדרה בסעיף 1 לפק' התעבורה (נוסח חדש) כך: "דרך" - לרבות כל מסילה, דרך, רחוב, סמטה, כיכר, גשר, או מקום פתוח שיש לציבור זכות לעבור בהם".
שני מבחנים מצטברים מצויים להגדרת "מדרכה" בתקנות התעבורה והם מבחן המיקום (חלק מרוחב של דרך שאינו כביש, המצוי בצד הכביש) ומבחן הייעוד "מיועד להולכי רגל".
לא כל מה שמצוי ומשתרע בצד הכביש הופך, מיניה וביה, למדרכה אלא רק חלק מרוחב הדרך המצוי לצד הכביש והמיועד מטבע הדברים להולכי רגל. אני מאמץ בנידון דידן את פרשנותו של כב' השופט ד. מועלם מבימ"ש לעניינים מקומיים בר"ג, בתיק פלילי 3310/03 מיום 27.9.04 בדברו בין היתר, על הגדרת "שולי הכביש" שבתקנות התעבורה כמו גם על הדוגמא שהביא על "כביש הערבה" שמשני צידיו חולות ומדבר וברי כי אין שולי כביש הערבה יכולים להיות "מדרכה".
ה. בפרשה שבפניי, על פי התצלומים שהוצגו מטעם ההגנה, עולה בבירור כי לצד הכביש בו עסקינן מצויים מפרצי חנייה ולצידם הימני מצויה מדרכה מרוצפת מתוחמת וברורה באבני שפה משני צידיה. לצד המדרכה הנראית בתמונות ומימין לה, מצוי אותו משטח עליו מונחים טפטפות אשר נועדו להשקותו ובתמונה נ/4 שצולמה לאחר רישום הדו"ח ת/1 נראית שלולית מים בתוך המשטח.
קשה להלום, עפ"י מבחני ההגיון והשכל הישר, כי משטח זה בו פוע
צפיות: 1,754
