שלום רב, אשמח לחוות דעתך המקצועית לגבי כדאיות הגשת בקשת רשות ערעור על פסק דין בתביעות קטנות, לאור מה שנראה כשגיאה משפטית עקרונית וסתירה פנימית בפסק הדין.
העובדות: תבעתי את "אל על" ו"חברת ענק נוספת" בגין 4 הפרות של אי-השבת תמורה (ביטול עסקאות מוצרים) במועד. מדובר בעיכובים של עד 4 חודשים (בעיקר בהשבת נקודות), כשרק לאחר הגשת התביעה ומכתב התראה הכספים/נקודות הושבו במלואם. ביהמ"ש קיבל את התביעה וקבע שהייתה הפרה, אך פסק פיצוי של 1,000 ₪ בלבד להפרה (סה"כ 4,000 ₪), כאשר הסכום שנתבע היה הרף העליון בחוק (10,000 ₪ להפרה).
הבעיה בפסק הדין (הפרדוקס): קיים פער בולט ("פרדוקס") בין קביעות פסק הדין לבין התוצאה: לאורך רוב פסק הדין השופטת מתמקדת בחומרת ההפרות ובהתנהלות הלקויה של הנתבעות. אולם, באופן מפתיע, היא פוסקת את הרף הנמוך ביותר, כאשר הסיבות להפחתה מוסברות רק בשולי הדברים ובמשתמע (רמזים לכך ש"החזרת כסף" חשובה יותר מ"החזרת נקודות", ושהכסף הושב בחלקו בזמן). (אוסיף כי בדיון השופטת הביעה זלזול בסכומים הסטטוטוריים ואף ציינה כי גם בחוק הספאם היא נוהגת לפסוק סכומים נמוכים).
הטיעונים המשפטיים לערעור:
שגיאה משפטית ("כסף" = "נקודות"): שגה ביהמ"ש בהבחנה המשתמעת בין כסף לנקודות. מועדון הנוסע המתמיד הוא כלי פיננסי, ונקודות הן שווה-כסף לכל דבר.
סיכול תכלית החוק: פסיקת 1,000 ₪ מול תאגידי ענק, לאחר קביעה שההפרות חמורות, הופכת את ההפרה למשתלמת כלכלית ומרוקנת מתוכן את אלמנט ההרתעה והחינוך ("שיטת מצליח").
השאלה וההתלבטות: אני מודע לכך שערכאת ערעור ממעטת להתערב בגובה הפיצוי. לאור העובדה שנדרשת הפקדת עירבון (כ-5,000 ₪) וקיים סיכון להוצאות משפט – האם להערכתך מדובר בתיק שבו למחוזי תהיה נטייה להתערב בשל השגיאה העקרונית והסתירה הפנימית, או שבסופו של יום זה ייחשב כ"קרב אבוד" על גובה הסכום?
שלום,
זה יהיה מאוד לא מקצועי לתת הערכה משפטית / לבחון סיכויי ערעור על סמך המידע שהצגת כאן. איתך הסליחה.
כאשר בוחנים סיכויי הצלחה בערעור יש צורך לקרוא בעיון את כל כתבי הטענות, פרוטוקול הדיון ופסק הדין.
לחצ/י למידע על מנהל הפורום: עורך דין חיים איציקובסקי 055-4532886
המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או המלצה מכל סוג ו/או חוות דעת, מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי טרם נקיטת כל הליך. כל הסתמכות על המידע המוצג כאן היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בכפוף לתקנון האתר
