התיקון לחוק הבוררות - האמנם יביא התיקון להגברת השימוש באפיק זה - אמנם כן !

התיקון לחוק הבוררות - האמנם יביא התיקון להגברת השימוש באפיק זה - אמנם כן !

יש מקום ליצור מערכת הסברה והשתלמויות בקרב השופטים ובהובלת לשכת עוה"ד, מערכת אשר תחזק את ידי השופטים בהעברת מתדיינים אל מסגרת הבוררות הקיימת בחוק ולו גם בהוראת שעה.

א. מבוא

מסלול הבוררות הינו מסלול פרקטי, מהיר,יעיל (ולעיתים אף זול יותר) לפתרון מחלוקות משפטיות ועיסקיות בין צדדים . הליך זה נחשב להליך דיסקרטי, ומתאפיין במחלוקות בעניינים רגישים אשר הצדדים אינם מעוניינים לשתף את הציבור בפרטיו ו/או בתוצאותיו - אלה ימצאו עצמם במסלול דיוני זה, בהשוואה למסלול ההתדיינות בבתי ה משפט בו קיים עקרון הפומביות. זהו הליך מעין משפטי אשר בו הבורר אמנם נעדר את "שיני האכיפה" המוקנים לביהמ"ש, אך בידי כל אחד מהצדדים להביא את פסק הבורר לאישור ביהמ"ש המוסמך וליתן לו תוקף של פס"ד לכל דבר ועניין.

בנובמבר 2008 חוקקה הכנסת תיקון משמעותי לחוק הבוררות [חוק הבוררות (תיקון מס 2) – התשס"ט -2008]. מטרת התיקון לחוק היתה ביצועו של מהלך חשוב כאחד האמצעים להפחתת עומס ההתדיינות במערכת בתי המשפט - כך מפיו של ח"כ גדעון סער מיוזמי התיקון לחוק (יחד עם ח"כ עמירה דותן) בדבריו בתום מושב הכנסת שאישרה את הצעת החוק (11/08).

עד לשינוי בחוק היה הליך הבוררות כמעט סופי. הגישה היחידה לבית המשפט היתה באמצעות הגשת בקשה לאישור או ביטול פסק הבורר, מכוח עילות הקבועות בחוק. מעשית לא ניתן היה לערער על פסק הבורר אלא להביא לביטולו. לפיכך נתפס ההליך בציבור ובקרב עורכי הדין, כהליך שאינו ניתן לתיקון. עובדה אשר הרתיעה לא מעט מציבור צרכני ההתדיינות המשפטית מפנייה להליך זה.

בהודעה לעתונות מטעם ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת (ניתנה עם אישור החוק בקריאה שניה ושלישית נאמר בין השאר : "מטרת החוק היא לעודד פניה להליך של בוררות ולהפחית את העומס מבתי המשפט (ההדגשה שלי – ש.מ.). על פי רוב., הליך הבוררות מתנהל במהירות בהשוואה להליכים המתנהלים בבתי המשפט ועינוי הדין נחסך מהצדדים. למרות זאת, ציבור רחב נמנע מפנייה להליך בוררות בשל החשש מסופיותו של ההליך והקושי הטמון בניסיון להשיג על פסק הבורר"

פסק הבורר שניתן בפרשת אלי ארוך נ’ כלל, הנחית מכה קשה על מוסד הבוררות ויוקרתו. לאותה עת, ברירת המחדל היתה – חוסר הצורך של הבורר מלנמק את הפסק הניתן על ידו. תיקון החוק היה הכרחי לשם חידוש אמון הציבור ככלל וציבור עורכי הדין בפרט במוסד זה.

ב. התיקון לחוק – עם התיקון לחוק נפתח דף חדש.

עיקרי התיקון לחוק מסדירים את יישומה של ערכאת הערעור ומטילים חובה כופה (קוגנטית) על הבורר - "הבורר ינמק את פסק הבוררות...".

עוד קובע התיקון לחוק - שני מסלולי ערעור, כאשר המשותף לשניהם הוא כי יש לקבעם מראש בהסכם הבוררות. מסלול ערעור (פרטי) בפני בורר אחר ולחילופין, מסלול ערעור (משפטי) ברשות בפני בית משפט.

1. מסלול ערעור פרטי - סעיף 21א’ – ערעור (פרטי) לפני בורר - על הצדדים לקבוע עוד בשלב הסכם הבוררות "...כי פסק הבוררות ניתן לערעור בפני בורר" . במסלול זו קובע החוק מספר הוראות כופות (קוגנטיות) שהינן בבחינת חידוש :

1.1. חובה כופה החלה על הבורר לנמק את הפסק הניתן לערעור (טרם התיקון לחוק לא חלה חובת הנמקה. יתרה מכך, היו בוררים שהתנו את ניהול הבוררות בכך שלא יהא עליהן לנמק את הפסק הניתן על ידם).

1.2. החלת התוספת השניה לחוק (אף היא חלק מתיקון מס 2 לחוק תשס"ט – 2008) אשר עיקריה הם :

1.2.1. חובת תיעוד מהלך דיוני הבוררות בפרוטוקול

1.2.2. מועדים להגשת הערעור, הרשות להגשת תגובה, ורשות להגשת תגובה שכנגד.

1.2.3. הרשות להגיש ערעור שכנגד.

1.2.4. סמכות הבורר בערעור ליתן החלטה "...על סמך החומר שהיה בפני הבורר הראשון, ועל סמך כתבי הטענות והסיכומים בכתב שהוגשו בערעור". קיצורו של דבר - בשלב הערעור אין צורך בשמיעת עדים נוספת.

2. מסלול ערעור משפטי - ס’ 29 ב’ לתיקון

2.1. בוררות במסלול ערעור משפטי משמעה שילוב הליך ערעור הסכמי על פסק הבורר, ברשות ביהמ"ש .

2.2. התנאים המצטברים למסלול ערעור משפטי:

2.2.1. הצדדים להסכם בוררות התנו כי על הבורר לפסוק בהתאם לדין.

2.2.2. הצדדים ציינו בהסכם הבוררות כי פסק הבוררות נתון לערעור ברשות בית המשפט.

2.2.3. עילת הערעור שצוינה בהסכם הבוררות הינה כי נפלה בפסק הבוררות טעות יסודית ביישום הדין אשר יש בה כדי לתרום לעיוות הדין.

2.3. פסיקת בית המשפט עפ"י סעיף זה בעתיד לבוא, תכריע את מוסד הבוררות לחובה או לחסד. אם ביהמ"ש יהפוך את פסקי הדין של הבוררים - עלול הדבר לקעקע את מוסד הבוררות ולהפך.

3. חובה כופה (קוגנטית) להנמקת הפסק – זו מעוגנת בשני סעיפים שתוקנו:

3.1. סעיף טו’ 1 שהתווסף לתוספת הראשונה לחוק - " הבורר ינמק את פסק הבורר" (חובה גורפת).

3.2. סעיף 21(א)(1) לחוק קובע כי כאשר קבעו הצדדים "...כי פסק הבוררות ניתן לערעור בפני בורר " חלה על הבורר חובת הנמקה. (חובה מותלית)

הוראת סעיף 21 (ב) לתיקון לחוק קובעת כי ההוראות הנ"ל יחולו בשינויים המתחייבים גם על בורר בערעור.

בשולי הדברים מן הראוי לציין כי על אף האמור בסעיף טו 1’ לעיל, רשאים הצדדים להתלות בהסכם הבוררות כי סעיף או סעיפים לתוספת (ואף כל התוספת בכללותה) לא יחולו על הסכם הבוררות.

העומס על בתי המשפט - ישראל כ"מעצמה" של מתדיינים

מטרת התיקון לחוק היתה כפי שצוין בדברי ההסבר להצעת החוק - לעודד פנייה להליך של בוררות ובכך להפחית את העומס על בתי המשפט.

מנתונים שהתקבלו מהנהלה בתי המשפט עולה תמונה כדלקמן:

תעבורת תיקים במערכת בתי המשפט 2005-2008

ריכוז הנתונים בטבלה לעיל מבהיר ומחדד יותר מכל דבר, מצב בלתי סביר בו נתונה מערכת בתי המשפט ביחס לביקוש בפועל לשרותיה של מערכת זו. ישראל נמצאת בין המקומות המובילים בעולם (יש הטוענים כי נמצאת במקום השני בעולם המערבי) מבחינת העומס על בתי המשפט. בסוף שנת 2008 מתמודדים 582 שופטים אל מול כ- 1.12 מיליון תיקים בשנה - מעל 1,900 תיקים בממוצע לשופט לשנה. עולה איפא כי על שולחנו של כל שופט עולים בממוצע (סטטיסטי) ליום עבודה כ - 8 תיקים שונים (?!).

עוד מראים הנתונים כי קיימת ירידה משמעותית בכמות התיקים האזרחיים שנפתחו בשנתיים האחרונות, ירידה של 48% ו 8% בשנים 2008 ו – 2007 בהתאמה, בעוד הירידה בפתיחת התיקים בכלל המערכת הינה כדי 5% בלבד בשנים אלה. מנגד הגדילה המערכת את מספר השופטים כדי 40 שופטים בשנת 2007 (7.4%) וב- 5 שופטים בשנת 2008 (0.008% - גידול חסר משמעות לכל הדעות) . לעת כתיבת המאמר אין בידי הכותב נתונים לגבי שנת 2009.

המספרים מדברים בעד עצמם. ככל שחל שיפור, כולם עדיין זועקים ומתקוממים נוכח ה"קטסטרופה". ברמת המתדיינים - לקוחות המערכת, דבר לא השתנה כבר שנים. נהפוך הוא, המצב הולך ומחמיר - דיונים נמשכים שנים, עומס בלתי סביר על שופטים, עינוי דין למתדיינים, כאלה הן הבעיות וכזו היא המציאות הנוכחית שלנו.

לצורך כתיבת מאמר זה ועל מנת ליתן אומדן מקורב להיקפו של "מוסד הבוררות" בארץ, אסף הכותב נתונים לגבי מספר הבוררויות המתנהלות מידי שנה שלא בהפניית מערכת בתי המשפט. בוררויות המתקיימות מכח הסכמה חוזית/ הסכמית בין צדדים להסכם, לפיה יפנו הצדדים להליכי בוררות במקרה של מחלוקות בין הצדדים :

לשכת עורכי הדין (מינויי ראש הלשכה וראשי המחוזות) 2008 – 287 , 2007 – 240, 2006 – 240 ו – 2005 – 258 בוררויות.

נשיא לשכת רואי החשבון - 42, 41, 56 ו -51 (לאותן שנים בהתאמה).

המוסד לבוררות עיסקית (בראשותו של כב’ השופט בדימוס א. סטרשנוב) – אומדן שנמסר כ 100 בוררויות לשנה.

המשכן לבוררות ופתרון סכסוכים בע"מ (מוסד שהוקם במחצית 2008 ) - אומדן שנמסר כ – 100 בוררויות לשנה.

כן מתנהלים הליכי בוררות המעוגנים בתקנונים שונים של איגודים שונים [אגודות שיתופיות ואיגודי ספורט למיניהם (בעיקר כדורגל וכדורסל)]. באיגודים אלה מתחייבים החברים במסגרת תקנון ההתאגדות לפתור סכסוכים אך ורק בדרך של בוררות. הבוררויות במסגרת אגודות שיתופיות מתנהלות בהתבסס על סעיף 52 לפקודת האגודות השיתופיות ע"י רשם האגודות השיתופיות (בוררות חוקתית שבסמכות הרשם - רוב הבוררויות הינן במסלול זה ) או באופן אחר ( בהתבסס על חוק הבוררות).

בנוסף, מתקיימות בוררויות במינויים ישירים של בעלי הדין (מכח סעיף הסכמי בחוזים למינוי בורר זה או אחר). מבדיקה מדגמית שערך כותב המאמר במספר משרדי עורכי דין מהגדולים, עולה כי משרדים אלה ממנים מידי שנה באופן ישיר כ - 10 תיקים למשרד. עולה איפא כי 10 המשרדים הגדולים ממנים בשנה כ 100 בוררים בתיקים העוברים דרכם. סביר להניח כי כל המשרדים האחרים ממנים אף הם כ 100-200 בוררים במסגרת הסכמים העוברים דרכם.

קיצורו של דבר, במדינת ישראל של היום, מתנהלים מידי שנה מאות בודדות בלבד של תיקי בוררות. זאת בהשוואה לכמות של תיקים אזרחיים חדשים במערכת בתי המשפט בסדר גודל של 145 אלף בשנת 2008 , 283 אלף בשנת 2007 ו 307 אלף בשנת 2006 (ראה בטבלה דלעיל).

המצוקה בבתי המשפט מייצרת את הצורך המתבקש והגובר במוסד הבוררות

סעיף 79ב’ לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד – 1984, מאפשר לבית המשפט להעביר תובענה אזרחית להליך בוררות בהסכמת הצדדים "... בית משפט הדן בענין אזרחי, רשאי בהסכמת בעלי הדין, להעביר ענין שלפניו, כולו או מקצתו, לבוררות וכן רשאי הוא, בהסכמתם, להגדיר את תנאי הבוררות". כמות התיקים המועברת להליך בוררות ע"י בתי המשפט הינה נתון רלוונטי ביותר לענין העומס על בתי המשפט.

מנתוני טבלת הנתונים שהוצגה לעיל (שמקורה כאמור בהנהלת בתי המשפט), עולה כי מערכת בתי המשפט (השופטים) מפנה לבוררות כמות זניחה של תיקים (שלא לומר אפסית) להליך זה. פחות מ - 0.1% (פחות מ - 1 פרומיל) ממספר התיקים האזרחיים הנפתחים מידי שנה, מופנים ע"י השופטים להליך בוררות בהתאם להוראות סעיף 79ב’ הנ"ל. עולה איפוא השאלה - האם עושים השופטים שימוש מספיק בסעיף זה של חוק בתי המשפט.

אמנם אין הסעיף נותן בידי השופט זכות כופה להעביר את הדיון למסגרת בוררות, אך כאשר השופט מעלה בפני המתדיינים טעון משכנע וטוב ומטיל עליהם את כובד משקלו , יש בידו להביאם לכלל הסכמה לפנות להליך בוררות. קיצורו של דבר – השופטים יודעים היטב לנצל את זכותם וכובד משקלם ל"כפיית" פשרות.

בשיחה פרטית שקיים כותב המאמר עם אחד משופטי בית המשפט העליון בנדון, עלה הרעיון כי יש מקום לשלב במערכת הסברה והשתלמויות של השופטים כלים להגברת יכולת שכנוע הצדדים להפניה לערוצים שיפוטיים חילופיים - בוררות (ו/או גישור).

מן הראוי כי מהלך כזה ילווה במקביל ע"י לשכת עוה"ד, בהעמקת המודעות בקרב חבריה לענין התיקון לחוק הבוררות (אפשרויות הערעור, חובת ההנמקה וכו) ובכך להפחית משמעותית את החשש שקיים אצל חלק גדול מעורכי הדין מהליך הבוררות. מהלך מעין זה, ככל שיטופל נכון, עשוי לתרום להורדה לו מבוטלת של הלחץ בבתי המשפט.

יתרה מכך, לאור המצוקה הבלתי נתפסת של העומס בבתי המשפט, יש אף מקום לשקול הענקת זכות כופה לשופטים להעברת הליכים למסלול בוררות. גם אם נתיב זה יראה בעיני מי מהקוראים - מופרך כלשהו, טוב יעשה אם ישקל נתיב זה ולו גם כהוראת שעה להקלת העומס על מערכת בתי המשפט.

(1,648)

יתרונותיו וחסרונותיו של הליך הבוררות.

הכרעה מהירה - הבוררות אינה תלויה בעומס המוטל על בתי המשפט או על מזכירויות בתי המשפט. עפ"י נתונים של מערכת בתי המשפט, משך הזמן הממוצע בו מתנהל תיק אזרחי שמעל 50 אלף ₪ הינו 16 חודש, בעוד תיק אזרחי שמתחת ל 50 אלף ₪ מתנהל בממוצע בפרק זמן של 9 חודשים (נתוני 7-12/08).

הבורר אמור לסיים עבודתו בתוך שלושה חודשים בתוספת אופציה לשלושה חודשים נוספים. דהיינו הכרעה בתוך שישה חודשים מיום שנחתם כתב הבוררות, אלא אם הסכימו הצדדים אחרת.

מחוייבות אישית של הבורר כלפי הצדדים - הצדדים הם הבוחרים את הבורר לפי ניסיונו וקישוריו. בניגוד למערכת בתי המשפט המקצה שופטים לתיק בדרך אקראית, כאשר נבחר בורר מסוים או ממונה לתפקידו על ידם או על ידי מי שהוסמך על ידם לכך. בדרך זו יודעים הצדדים מראש במי עסקינן תוך שהם סומכים על פסיקתו ויעילותו.

יעילות גמישות ונוחות - קיימת גמישות בהעדר החובה להיצמד לדין המהותי ו/או לדיני הראיות ו/או לסדרי הדין הרגילים. הבוררות מתנהלת לנוחות הצדדים במקום ובשעות הנוחות לכולם תוך תאום בין הצדדים לבורר. קיימת נינוחות בקיום הדיונים שלא באולמות בתי המשפט.

סודיות מוחלטת - בניגוד לדיונים המתקיימים בבתי המשפט והפתוחים לציבור, לאמצעי התקשורת ולמתחרים, דיוני הבוררות נשארים בד’ אמות המתדיינים תוך שמירה על פרטיות וסודיות. מסיבה זו בוחרים שותפים לעסק, לעיסקה, בעלי מקצוע חופשיים וכו’, לפנות להליך בוררות מלכתחילה ובכך להשאיר במסגרת החסוי סודות מסחריים, עיסקיים ואחרים.

על אף היתרונות הנ"ל ועל אף עומס הדיונים בבתי המשפט, עומדים מנגד עו"ד לא מעטים "שאינם אוהבים" את מוסד הבוררות. אלה יש לומר בגילוי לב, מעדיפים התדיינות משפטית באולם המשפט "משיקוליהם שלהם"... ואינם נוטים להמליץ בפני לקוחותיהם לפנות לאפיק זה. האמת היא שמחד, קיים חוסר מודעות ליתרונות ההליך אל מול תרבות של העדפת התדיינות משפטית.

מאידך, ישנם החוששים מהתדיינות בפני בורר (שעד לתיקון לחוק לא ניתן היה מעשית לערער על החלטתו) - חשש מפני מיקצועיותו של הבורר, כן יש הטוענים לעלותו הגבוהה של ההליך. יש לזכור כי אגרת ביהמ"ש בפתיחת הליך עומדת על 2.5% מסכום התובענה - דהיינו תביעה בסכום של 1 מ’ ₪ תעלה מייד בפתיחת ההליך סכום של 25 אלף ₪. דומה איפא כי תביעות בסכומים קטנים, ככל שיועברו להליך בוררות, עדיף שבעלי הדין יטענו בעצמם שאם לא כן עלולים אלה למצוא עצמם בהליך משפטי יקר.

בשנים האחרונות מוצאים אנו כי מקצוע עריכת הדין התפשט גם בקרב בעלי מקצועות חופשיים אחרים. כך שכיום אנו מוצאים רופאים, מהנדסים, רואי חשבון, מנהלים מנוסים שהינם בנוסף להכשרתם האחרת גם עורכי דין.

יכולתם של אלה כבוררים, להבין ולרדת לפרטים הכרוכים במקצועם הנוסף, נותנת בידם יכולת ואפשרות לרדת לפרטים ודקויות שבימ"ש אינו יכול להרשות לעצמו, הן מבחינת הזמן הנידרש והן מבחינת ניסיונו של השופט, מוכשר ככל שיהיה ו/או הסתמכותו על מומחה כזה או אחר. כך שבפועל קיימת בפני המתדיינים אפשרות לברור לעצמם בורר מקצועי ראוי המצוי בנוסף להשכלתו המשפטית בתחום הספציפי נשוא הסכסוך.

בורר מנוסה ומוכשר אינו נופל ביכולותיו מאלה של שופט. תפקידו של הבורר כעין שופט. הבורר חייב בנטרליות ובשוויון מלא בהתנהלותו אל מול הצדדים. חייב הוא בנאמנות ובניקיון כפיים כלפי הצדדים.

הדרישה לניטרליות הבורר חדה עד כדי כך שחל עליו איסור למעורבות אישית ואסורה הכרה מוקדמת של אחד הצדדים באופן היכול ליצור ניגוד אינטרסים או משוא פנים. בתי המשפט ביטלו פסקי בורר לאחר שהוברר כי לבורר היה ענין אישי כלשהו עם אחד הצדדים, ענין שלא הובא לידיעת הצדדים. בכל מקרה של קשר אישי כלשהו של הבורר עם אחד הצדדים, עליו להביא עובדה זו בפני הצדדים ולקבל הסכמתם לניהול הבורר בטרם יחל את הליך הבוררות בניהולו.

המדינה כצד לבוררות -

המדינה הינה גדול המתדיינים במערכת בתי המשפט. עד לאחרונה היתה הנחיה של היועץ המשפטי לממשלה שאסרה על גופי המדינה להתדיין בהליכי בוררות. עתה נפתח צוהר בענין זה - כאשר התיר היועץ המשפטי לממשלה קיומה של בוררות בה המדינה היא צד בהתקיימם של שני תנאים מצטברים: קביעת הצדדים כי על הבורר לפסוק עפ"י הדין וכן הסכמת הצדדים כי מותר לערער ברשות ביהמ"ש "אם נפלה טעות יסודית ביישום הדין אשר יש בה כדי לגרום לעיוות דין" – סעיף 29א לתיקון החדש לחוק. פנייתה של המדינה להליכי בוררות תביא ללא ספק להקטנה משמעותית של הנח\טל המוטל על מערכת בתי המשפט.

אחרית דבר – סיכום ומסקנות

נראה שעם התיקון לחוק וההד התקשורתי שניתן לתיקון, נוצרה הזדמנות מעניינת לבצע שינוי תפיסתי בקרב ציבור המתדיינים, נותני השרות המשפטי (עורכי הדין) ומערכת בתי המשפט. הזדמנות לטובת שיפור וייעול השרות המשפטי העומד בפני ציבור המתדיינים, בעלי העסקים והמדינה, אותו הליך שיוצר מציאות של פשיטת רגל או אוזלת יד – 1.1 מיליון תיקים (יש הסוברים שכדי שליש מהם כלל לא היו צריכים להגיע לביהמ"ש) מול 582 שופטים.

"טראומת אלי ארוך" הוטמעה בקרב ציבור הבוררים והמתדיינים. בוררים (ובכללם כותב המאמר) מקפידים ביתר, במתן הנמקות לפסק הניתן על ידם (אף במקרים בהם הסכם הבוררות קבע במפורש כי הבורר לא ינמק), ניהול פרוטוקולים והתייחסות לדיני הראיות (ככל שנקבע כך).

דומה כי על מובילי מערכת המשפט לשקול שילובה של מערכת הסברה בהשתלמויות השופטים - מערכת אשר תחזק את ידי השופטים בהעברת מתדיינים אל מסגרת הבוררות הקיימת בחוק. כאשר במקביל תפעל לשכת עורכי הדין בהעמקת המודעות בקרב חבריה לענין התיקון לחוק.

שילובם של אלה יביא ללא ספק למימוש מטרותיו של התיקון לחוק כפי שבאו לידי ביטוי מפיו של יו"ר ועדת החוקה (בעת הגשת ההצעה), ח"כ (לשעבר) פרופ’ מנחם בן-ששון בדברי ההסבר להצעת התיקון לחוק הבוררות: ”אני מקווה שהצעת החוק תגשים את מטרתה ותהווה חוליה נוספת בשרשרת החוקים שחוקקה הוועדה ואשר נועדו לייעל את עבודת בתי המשפט ולתת שירות טוב יותר לציבור.

אני משוכנע שנכונות היועץ המשפטי לממשלה לשנות הנחייתו ולהפנות סכסוכים בהם מעורבת המדינה להליך של בוררות תבטיח את הצלחת המהלך".