משתמע מזה שהחוק מתיר בעצם ללקוח לשקר בבית המשפט.
כי אם הלקוח רצח, אני מבין שמותר לו לומר שהוא לא זוכר שהוא רצח (וזאת, כפי שציינת, בלי להיכנס לשאלה אם הוא ביצע את העבירה או לא).
אני פשוט לא מצליח להבין איך החוק הזה מסתדר באותו מישור עם חובת אמירת האמת בבתי המשפט.
אני יודע שהחוק נועד מעיקרו להגן על החלש, אך לא לתת לו את הלגיטימציה לשקר! בלי קשר לאם ביצע העבירה או לאו.
אם כך- מה ההיגיון בחוק? מדוע בעצם עלי לא לבצע רצח אם אני יכול לומר שאני לא זוכר שביצעתי אותו אח"כ? מדוע נאסר עלי לעבור באור אדום אם אני יכול לטעון שאני לא זוכר שעברתי באור אדום ולצאת ללא עונש?
אינני רוצה להכביד בשאלתי כמובן, אני מעוניין לדעת מה ההיגיון בחוק וכיצד המדינה מתירה לשקר (בלי לומר זאת ברייש גלי כמובן, אלא בין השורות בתיווכו של עו"ד).
דוגמא להמחשה- באחד מתיקי הפלילים שסוקרו לאחרונה בטלוויזיה (אינני זוכר מה היה האישום וזה איננו רלוונטי), ראו עו"ד מפורסם שלוחש ללקוח שלו "תגיד אני לא זוכר". וזה מה שהוא אכן אמר לתקשורת. אבל הוא כן הלך לעורך הדין הזה ואמר לו שהוא אשם ושהוא ביצע את העבירה (אחרת לא היה מבקש שירותיו מלכתחילה), ובכל זאת עו"ד אומר לו "תגיד שאתה לא זוכר".
שוב- אז הבנתי לפי תשובתך שמותר לכפור כפירה בכתב האישום, אך מנגד ציינת שאסור לטעון טענה שאיננה נכונה בבית המשפט. אם כך, הכיצד? מדוע עם ישראל ובני הנוער הפושעים של ימינו צריכים לראות עו"ד המייעץ ללקוח שלו כדבר הזה? אני פשוט לא מצליח להבין זאת.
אפשר לפתור הכל ולומר "זאת בדיוק ההתפלפלות עם החוק בעבודתו של עורך הדין", אך זו איננה תשובה.
תודה,
רונן
המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או המלצה מכל סוג ו/או חוות דעת, מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי טרם נקיטת כל הליך. כל הסתמכות על המידע המוצג כאן היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בכפוף לתקנון האתר
