מזה כחצי שנה לן הילד אצל אביו אחת לשבועיים בסוף שבוע, לאחרונה מסרב הילד בתוקף ללכת לאביו בסופ"ש(התנגדות הכוללת בכי בלתי פוסק והיסטריה).
הסיבות לסירוב לטענתו שמעשמם לו ולא טוב לו שם ולכן רוצה להשאר בבית שלו (מדובר בילד בן 3 וחצי)
כנראה שאלה רק חלק מהסיבות אבל בשל גילו הוא לא יכול לבטא את הכל.
האם יש להכריח את הילד ללכת לאביו למרות התנגדותו הנחרצת רק בגלל שזאת ההחלטה בהסדרי הראיה או שאפשר לבחון את הנושא בשנית מול עובדת סוציאלית ולשנות במידת הצורך את ההסדר?
תודה
דינה היי,
לדעתי את מתארת מקרה שהוא הרבה יותר מורכב ממה שנראה על השטח - והמורכבות יכולה להגיע ממספר אפיקים:
אולי, הילד חש את מורת רוחך שהוא הולך ונסה בדרכו שלו לשמור לך אמונים.
אולי, באמת אצל אביו מאוד רע לו והוא אינו יכול לבטא תחושותיו בשל גילו הצעיר.
ראשית, אם יש תקשור ינך לבין גרושך הייתי מנסה לשתף ולהגיע להבין מה מציק לילד.
בעקרון , אני בעד לשמוע את הילד להקשיב לבכיו ולבדוק מה קורה.
אם אין תקשורת הייתי הולכת לפסיכולוגית ילדים ומנסה לקבל ייעוץ והדרכה אישית לך -איך להתמודד עם הילד.
לבסוף תמיד קיימת הפנייה לביהמ"ש ומינוי פקידת סעד שתבדוק מה קורה אצל גרושך...
בהצלחה
עוה"ד מיכל זלינגר
לחצ/י למידע על מנהל הפורום: עו"ד מיכל זלינגר - משרד עורכי דין 055-4532729
המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או המלצה מכל סוג ו/או חוות דעת, מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי טרם נקיטת כל הליך. כל הסתמכות על המידע המוצג כאן היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בכפוף לתקנון האתר
