שלום רב!
מסיבות אישיות ודתיות אני זקוק ליותר ימי חופשה ממה שמאושר על פי חוק. הדברים נאמרו למעביד שלי החל מהיום הראשון שהייתי אצלו בראיון.
רציתי לעגן את הדברים בכתב ורציתי חוזה באופן כללי, אך תמיד המעסיק התחמק מלהגיע אתי לחוזה מסודר, עד שהתייאשתי. הכל קיים ביננו במסגרת איזשהם הבנות שבע"פ כביכול.
לענין ימי ההעדרות המיוחדים שלי, נאמר וסוכם (בע"פ) בזמנו שהימים הללו יהיו על חשבוני רק שהמעביד יסכים לעצם ההעדרות. כך הדבר מתנהל במשך השנים.
המעביד, מיוזמתו, מעולם לא ניכה משכרי בגין ההעדרויות האלה אלא צבר אותם לחובת חופשה. כיום, כעבור כמעט 5 שנים אני ב"מינוס" 40 יום בערך.
בשיחה אחרונה עמו עלתה אפשרות שיתחיל בהדרגה לגבות את החוב דרך המשכורת, ( דבר שיקח זמן ניכר אם ינכה סכומים קטנים יחסית ).
מצד שני, הייתי רוצה להחליף מקום עבודה ואינני יודע אם אני בבעיה או שיש פתרון לדבר.
האם אוכל לעזוב את המקום הנוכחי עם חובת ימי חופשה? מצד שני אינני יכול להמצא במציאות שינכה לי הכל בבת אחת "כדי לסגור ענין".
אודה למידע מה אפשר לעשות במקרה כזה, והאם העובדה שאין ביננו חוזה חתום פועלת לטובתי או לרעתי?
אין רלוונטיות אם יש חוזה בכתב או או אין.
זה שאתה שוהה במינוס ימי חופשה - הבר ידוע לך, והנך אמור לשלם למעסיק את סכום ימי החופשה בה הנך במינוס.
לחצ/י למידע על מנהל הפורום: עו"ד אורטל עמר 055-4532821
המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או המלצה מכל סוג ו/או חוות דעת, מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי טרם נקיטת כל הליך. כל הסתמכות על המידע המוצג כאן היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בכפוף לתקנון האתר
