תמלול כתחליף לקובץ קולי - ראיה בשלב ההוכחות

אנו חיים היום בעידן של נט-המשפט. תיק אלקטרוני לעומת תיק נייר שבעבר. מדוע קובץ קולי המהווה חלק מאותות האמת עבור השופט אינו יכול לשמש כראיה קבילה. וליתר דיוק מה הבסיס החוקי (פקודת הראיות או סד"א) שמחייבים את תמלול הקובץ הקולי.

אהרון שלום,

כלל הראיה הטובה ביותר קובע, כי בעל דין המעוניין להציג ראיה בבית משפט, חייב להציג את המקור, ורק אם המקור אינו קיים, ניתן לבקש מבית המשפט להוכיח את התוכן באמצעות העתק.
כאשר מדובר בשיחה מוקלטת, ברור הוא, כי הוכחת תוכן השיחה צריך להיעשות באמצעות הקובץ הקולי, והתמליל שלו, אינו אלא ראיה משנית להוכחת התוכן.
מכאן, כי הקובץ הקולי הוא בהחלט ראיה קבילה.
בעקרון, אין כל חובה לתמלל את הקובץ הקולי, והדבר נעשה מטעמים של נוחות. הרבה יותר קל לעיין בתמליל מאשר להקשיב להקלטה, הגם שברור הוא שיש חשיבות לאופן השמעת הדברים (הטון, האינטונציה וכד')

השופט א. גולדקורן מסכם יפה את הסוגיה ואלה הם דבריו :

"דברי עד אשר הוקלטו, דינם - בכל הנוגע לקבילותם ולכוחם הראייתי - כדין אמרה שנמסרה בכתב, בפני האדם שהאזין לה. על מנת שתהיה ההקלטה קבילה כראיה, עליה לעבור מספר משוכות, שהראשונה שבהן היא משוכה טכנית – בגדרה נבחנות מהימנות ואמינות מכשיר ההקלטה; דהיינו, כי הוא משקף נאמנה את שנאמר בעת ביצוע ההקלטה, ובכלל זה אף את היותה של ההקלטה שמורה כדבעי.
הקלטת, ובה ההקלטה, הינה "מסמך" עליו חל "כלל הראיה הטובה ביותר", באשר היא מנציחה באופן טכנולוגי רישום שהוטבע בה בזמן אמת ומאפשרת שחזורו המדויק. במקרים חריגים, כאשר אין אפשרות להביא בפני בית המשפט את הקלטת כראיה ראשונית, ניתן להסתפק בראיה מישנית - בתמליל. בפרשת שניר צויין כי מעמדה של הראיה המישנית אינו נקבע דווקא על פי הזהות המילולית למקור, ואין התימצות הקיים בראיה מישנית גורר אחריו מיניה וביה את פסילתה. בע"פ 175/10 ישי חנוכייב נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 28.7.11) תוארה גישה זו לראיות כחלק מן המגמה הכוללת של מעבר מקבילות למשקל בדיני הראיות. כחלק ממגמה זו, נקבע אף כי אין בהעדר הכשרה פורמלית למתמלל כדי לפסול את זיהוי קולות מהקלטה אשר נעשה על ידו..."

בהצלחה.


לחצ/י למידע על מנהל הפורום: שרה ויסמן - משרד עו"ד 055-4547047