אני פונה כאן כי אני מרגיש קצת אבוד. שירתתי במילואים ומאז שהשתחררתי לפני כמה חודשים, אני מרגיש שאני לא אותו אדם. זה התחיל בנדודי שינה קלים, אבל עכשיו זה כבר התקפי זעם בבית, ותחושה של דריכות שפשוט לא עוברת. לקח לי זמן להודות שזה כנראה פוסט טראומה, כי בשירות עצמו הרגשתי בסדר. האם יש משמעות לעובדה שהתסמינים התגברו חודשים אחרי השחרור מבחינת הגשת תביעה להכרה? בנוסף, האם מומלץ להתחיל קודם טיפול פרטי, או שחשוב לפנות קודם למסלול הרשמי כדי שלא יטענו שהתסמינים קשורים למשהו אחר? איך מתמודדים עם הבושה מול המשפחה?
היי עומרי,
לעיתים קרובות התסמינים מתפרצים או מחמירים עם חלוף הזמן.
חשוב להתחיל טיפול כמה שיותר מהר. ניתן לפנות לנט"ל או לטיפול דרך תוכנית עמית.
במקביל ניתן לפנות בבקשה להכרה במשרד הביטחון ולהתחיל טיפול דרך אגף שיקום נכים.
חשוב להגיש את הבקשה להכרה בצירוף מסמכים ועדויות, כדי שהיא תטופל בצורה מהירה ויעילה.
פוסט טראומה היא פציעה לכל דבר ולכן יש לפנות לגורמים רפואיים שיסייעו לך לתווך זאת גם בפני משפחתך.
מוזמן לפנות ואסייע
שאלו את מנהל/ת הפורום:
עו"ד שירן צמח
055-4532818
המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או המלצה מכל סוג ו/או חוות דעת, מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי טרם נקיטת כל הליך. כל הסתמכות על המידע המוצג כאן היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בכפוף לתקנון האתר
שלום רב, סעיף 10א לחוק הנכים קובע כי ניתן לאחד בין `הפגימות` של החבלה מתקופת השירות וכתוצאה ממנו והחבלה כתוצאה מאירוע האיבה ויראו גם את הפגיעה מפעולת האיבה ככזאת שנגרמה כתוצאה מהשירות הצבאי. בהצלח...
המשך תשובה