הרשעת מתווך בביצוע עבירה פלילית לפי סעיף 12 לחוק המתווכים

בית המשפט השית על נאשמת שהורשעה בעבירה על פי סעיף 12 לחוק המתווכים קנס כספי בסך של 5,000 ₪. השופטת במקרה דנן קבעה כי מעשיה של הנאשמת היו "מעשים חמורים אשר פגעו בתכלית החוק". עם זאת, השופטת ציינה כי המעשים "לא הצדיקו ענישה חמורה, בין היתר משום שמדובר היה בפעם הראשונה בה מתווך הורשע בעבירה פלילית לפי סעיף חוק זה".

יש לכם שאלה?

פורום מעצר

פורום רישום פלילי

פורום כתב אישום

פורום עבריינות נוער

הנאשמת הורשעה לאחר ניהול הוכחות נגדה בעבירה על פי סעיף 12 לחוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו - 1996. זאת לאחר שבמהלך עבודתה כמתווכת דירות היא כתבה זיכרון דברים עבור לקוחותיה, בניגוד לחוק, ובשל כך הם התקשרו בעסקת מקרקעין שביצועה נתקל בקשיים.

טענות הצדדים

המאשימה ביקשה מבית המשפט לגזור על הנאשמת עונש כבד. לטענתה, רק עונש כבד היה הולם את העבירה החמורה שהנאשמת עברה ואשר סייעה לה להפיק רווח תוך הפרת חובתה המקצועית. המדינה הוסיפה וטענה כי בנסיבות המקרה היה ראוי להשית על הנאשמת קנס כספי כבד ולחייב אותה בחתימה על התחייבות להימנע מעבירות נוספות בעתיד. כמו כן, נטען כי יש לשלול את רישיונה של הנאשמת לעסוק בתיווך, ולו לתקופה קצרה, על מנת להשיג הרתעה אישית וכללית.

מאידך, הסנגור ביקש להקל על מרשתו. זאת ועוד, הסנגור אף השיג על עצם הרשעתה של הנאשמת ועל ממצאי הכרעת הדין בהקשר לכוונת האחרונה בעת עריכת המסמך המשפטי הנדון (ובהקשר לתועלת הכלכלית שהתכוונה להפיק ממנו). מעבר לכך, הסנגור הדגיש כי הנאשמת, אשר עסקה שנים רבות בתיווך, הבינה והפנימה את המסר שעלה מהכרעת הדין המרשיעה. לדעתו, לא היה מקום להשוות את המקרה דנן לאותם מקרים בהם מתווכים נטלו חירות לעצמם וזייפו מסמכים משפטיים לשם רווח כספי. כמו כן, הסנגור הוסיף כי המתלונן התנקם בנאשמת עת הפיץ בכל משרדי התיווך בעיר את הכרעת הדין המרשיעה. זאת על מנת לגרום לנאשמת נזק חמור ככל האפשר.

הסנגור נדרש לנסיבות האישיות של הנאשמת ולמצבה הכלכלי הקשה בזמן ניהול המשפט כנגדה. לטענתו, היא הייתה שקועה בהליכי גירושין קשים ומסובכים אשר הסבו לה נזק כלכלי רב ומשכך הוא ביקש שלא לפגוע ברישיונה ולהסתפק בקנס מתון ככל האפשר.
הנאשמת פנתה אף היא לבית המשפט וטענה כי עצם הרשעתה בדין היווה כשלעצמו עונש חמור מבחינתה. היא הדגישה כי לאורך עשרים שנות עיסוקה במקצוע היא שמרה על שמה הטוב ומוניטין וכעת הם הוכפשו.

דיון והכרעה - לא ימוצה הדין עם הנאשמת

השופטת שמעה את טיעוני הצדדים והגיעה למסקנה כי לא היה מקום למצות עם הנאשמת את מלוא חומרת הדין. מחד, היא קיבלה את טענת התובעת לפיה בבסיס העבירה הייתה כוונה להגן על צרכנים מפני רצונם של המתווכים להפיק רווחים. מאידך, לאור טיעוני הסנגור, במקרה זה המתלונן לא חתם מראש על ההתחייבות בכתב כפי שדרש החוק. למרות זאת, היה לנאשמת חשוב מאוד להביא את המתלונן והקונה להתקשרות במסמך משפטי ובכך לבסס כלפיו את זכאותה לתשלום עמלת תיווך.

הנאשמת הייתה מודעת לכך שכל עוד לא נכרתה בין הצדדים עסקה והמתלונן לא חתם על התחייבות לטובתה, היא לא הייתה זכאית לעמלה. מנגד, היה לה חשוב כי המסמך ייחתם לשביעות רצון המתלונן על מנת שיסכים לחתום על התחייבות. בשל כך, היא כתבה בעצמה את זיכרון הדברים, למרות האיסור המפורש בחוק. השופטת הדגישה כי הנאשמת הפרה את החוק בידיעה, אך היא עדיין הייתה סבורה כי הגיע לה עמלה בגין פעולתה. לקביעתה, מכלול האירועים החמורים הצדיק היענות לבקשת התובעת להחמרה בעונשה של הנאשמת, אולם היה מקום לתת משקל נכבד לשיקולי הקולא כפי שהובאו על ידי הסנגור: לנאשמת לא היה עבר פלילי. כמו כן, היה מדובר במקרה ראשון בו מתווך הורשע בפלילים בגין עבירה של סעיף 12 לחוק המתווכים. משכך, היות והיה מדובר באכיפה תקדימית היה מקום שלא להחמיר עם הנאשמת, בשל העיקרון של "אין עונשין בטרם מזהירים". נוסף על כך, הנאשמת לא הפיקה כל רווח כלכלי מפעולתה אלא להפך. היא ספגה נזק כלכלי ואישי כבד לרבות פגיעה במוניטין ובשמה הטוב על ידי המתלונן.

בסופו של דבר, השופטת הגיעה למסקנה כי לא היה מקום למצות עם הנאשמת את מלוא חומרת הדין. היא השיתה על הנאשמת קנס בסך של 5,000 ₪ וחייבה אותה לחתום על התחייבות בסך 15,000 ₪ לפיה לא תעבור במשך שנתיים את העבירה בה הורשעה. כמו כן, השופטת השיתה על הנאשמת שני חודשי השעית רישיון, על תנאי.