זכות החזרה, או זכות התחלוף, הינה זכות שיש לחברה או אדם לפנות לאחר על מנת להיפרע בגין תשלום ששולם או הוצאה. דוגמא לשימוש בזכות זו ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לך שאלה?
במקרה זה, בית המשפט דן בתביעת שיבוב שהוגשה על ידי מעביד כנגד חברת הביטוח של הרכב בו נהג עובדו, בעת שנפגע בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה. על פי עובדות כתב התביעה, ביום 16.02.03, עובד של התובע נפגע בתאונת דרכים. הנתבעת הייתה באותו מועד המבטחת של הרכב. התובע שילם לעובד את מלוא שכרו במשך תקופת אי הכושר שנגרמה לו עקב התאונה. לאחר מכן, המוסד לביטוח לאומי החזיר לתובע את תשלום זה.
לטענת התובע, הסכום אותו קיבל מהמוסד לביטוח לאומי היה נמוך מעלות שכרו של העובד במשך תקופת אי הכושר. לכן, נטען שעל המבטחת היה לפצות את התובע בגין ההפרש, שהעומד על סך של 4,758 ₪. זאת מכוח פקודת הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף), התשי"ד – 1957 ומכוח סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה – 1995.
מנגד, המבטחת הנתבעת טענה שלא קמה לה אחריות לתשלום ההפרש הנטען. בנוסף, הנתבעת כפרה בסכומים. לחלופין, לטענת הנתבעת קמה לה זכות לשיפוי מאת העובד בגין כל סכום שישולם לתובעת. זאת על פי ההסכם פשרה שנחתם בין הנתבעת לעובד במסגרת תביעתו של האחרון נגד חברת הביטוח עקב התאונה. במסגרת ההסכם הנתבעת התחייבה לפצות את העובד בסך 300 אלף ₪, כאשר סכום זה כלל תביעות מיטיבים. בעקבות קיומו של הסכם זה, הנתבעת שלחה לעובד הודעת צד ג'.
תביעת השיבוב
לאחר קריאת סיכומי הצדדים, השופטת החליטה לקבל את התביעה בחלקה. באשר לתביעת המעביד כלפי חברת הביטוח, נקבע שלתובע קמה עילת תביעה שיבובית כלפי הנתבעת. זאת מכוח חוק ההטבה. גובה הפיצוי לו התובע היה זכאי נקבע בהתאם להוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, לפיו המיטיב אינו זכאי להיפרע מהמזיק יותר ממה שהניזוק היה זכאי. כלומר, את גובה הפיצוי לתובע היה צריך לחשב בהתאם לדרך בה חושב סכום הפיצוי לעובד, בכפוף למגבלות של תקרת שכר וניכוי מס הכנסה, כפי שנקבע בחוק. כמו כן, השופטת קבעה שבמקרה זה היו רכיבים במשכורתו של העובד שנפגע שלא היו ברי פיצוי. למשל, שי לחג, חופשות מיוחדות, דמי הבראה ועוד. לאור האמור לעיל, השופטת פסקה שסכום ההטבה לו התובע היה זכאי היה 3,580 ₪ בלבד.
זאת ועוד, השופטת קבעה שהסכם הפשרה שנחתם בין הנתבעת לעובד לא חייב את התובע. זאת מאחר שהלה לא היה צד להליך המשפטי ולהסכם שנחתם. בנוסף, נקבע שההסכם עלה לכדי חוזה "לרעת" צד ג'. קרי, לרעת התובע. אי לכך, לא היה בכוחו לפגוע בזכויות המעביד לשיבוב. זאת ועוד, נפסק שהעובד הוא שויתר על זכות מעבידו לקבל שיפוי מחברת הביטוח. אולם, הלכה למעשה, לעובד לא הייתה יכולת לוותר על זכות המעביד לשיבוב או שיפוי, מאחרוזכות זו לא הוקנתה לו. כלומר, העובד ויתר על קבלת סכום שמעולם לא היה שלו ולויתורו לא היה תוקף משפטי, לדעת השופטת. לפיכך, השופטת קבעה שלתובע הייתה זכות לקבל את השיפוי, למרות הסכם הפשרה.
תביעת צד ג'
באשר לתביעת הנתבעת נגד צד ג', העובד, השופטת קיבלה אותה. לשיטתה, קבלת תביעת המעביד יצרה מצב בו הנתבעת שילמה פיצוי כפול ולכן קמה לה זכות לשיפוי בגין זאת. בנוסף, בין העובד למבטחת נחתם הסכם פשרה בו עוגנה זכות הנתבעת לחזור לראשון במקרה שתוגש נגדה תביעת מיטיב. השופטת קבעה שהסכם הפשרה היה בעל תוקף מחייב ולכן לא הייתה סיבה שלא ליישם את תנאיו. בסופו של יום, התביעה התקבלה במובן זה שהנתבעת חויבה בשיפוי התובע בסך 3,580 ₪. במקביל, ההודעה נגד צד ג' התקבלה והעובד חויב לשלם לנתבעת סכום זהה.
.png)
