עבירת שוד שבוצעה על ידי אקדח צעצוע בסניף דואר ושיקולים במתן גזר דין

עבירת שוד בישראל קבועה בסעיף 402(א) לחוק העונשין ומוגדרת כגניבה המלווה במעשי אלימות כלפי אדם או נכס, או איומים לבצע מעשים כאלה על מנת להשלים את הגניבה או למנוע התנגדות לה. העונש המרבי הקבוע לעבירה זו בחוק הינו ארבע עשרה שנות מאסר. מהם השיקולים השונים ששוקל ביהמ"ש בבואו לקבוע את עונשו של מי שהורשע בעבירה זו?

ביהמ"ש מביא בחשבון שיקולים שונים בבואו לגזור את דינו של מי שהורשע בעבירת השוד, ולא תמיד יהיה זה העונש המקסימאלי הקבוע בחוק. דוגמה למקרה כזה ניתן לראות בפסק הדין הבא. פסק הדין עסק בנאשם אשר הורשע בעבירת שוד לפי סעיף 402 לחוק העונשין. על פי עובדות כתב האישום, הנאשם נכנס לסניף דואר מצויד באקדח צעצוע ואיים על מנהלת הסניף. מנהלת הסניף, בתגובה, הוציאה מהקופה את הכסף שהיה בה, מסרה אותו לנאשם, והאחרון נמלט מהמקום. הנאשם הודה במעשה מיד כשנעצר. כמו כן, הוא הודה בפתח משפטו והורשע.

בתסקיר שירות המבחן שהוכן בעניינו של הנאשם נכתב כי האחרון ביצע את המעשה מתוך מצוקה כלכלית חמורה של משפחתו אשר "העבירה אותו על דעתו". שירות המבחן ציין כי אכן הנאשם איננו אדם בעל אופי עברייני והמליץ לגזור עליו עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות. המדינה ביקשה לגזור על הנאשם עונש שישקף את חומרת מעשיו. לטענתה, יש להעדיף את האינטרס הציבורי על פני מצוקתו של הנאשם, על אף שאין היא שנויה במחלוקת.

סנגורו של הנאשם ביקש מביהמ"ש שיאמץ את המלצת שירות המבחן ולא יחמיר עם הנאשם. כמו כן, ציין הסנגור את הקושי שהיה לנאשם בעת מעצרו ואת הנזק שנגרם למשפחתו וביקש מביהמ"ש שיעדיף את האינטרס השיקומי על פני אינטרסים אחרים. בהמשך ציין השופט את העובדה כי הנאשם הביע חרטה על מעשיו.

שיקולי ביהמ"ש לעניין הענישה

ביהמ"ש ביקש להכריע בשאלה האם מצוקתו הכלכלית של הנאשם, חמורה ככל שתהיה, מהווה נתון משמעותי ומכריע לעניין קביעת העונש. לדברי השופט, חומרת העבירה היא שמנחה את ביהמ"ש בבואו לגזור את הדין. במקרה זה דובר בעבירה שהעונש המרבי בגינה הוא 14 שנות מאסר. בנוסף, ביהמ"ש ביקש להביא בחשבון גם את החובה להגן על הציבור ככלל וסניפי דואר ובנקים בפרט מפני מעשי שוד.

ביהמ"ש הדגיש כי מתן הכשר לביצוע מעשה שוד כתוצאה ממצוקה כלכלית עלול להתפרש באופן המתיר את המעשה. השופט עסק בפסק דינו בבעייתיות הגלומה בענישה סלחנית במקרים של התנהגות עבריינית חמורה. ביהמ"ש הביע חשש כי התחשבות יתר בשיקולים

האינדיבידואליים של הנאשם, המתעלמים מערכים החברתיים עליהם באה העבירה להגן, תביא להתמוטטות מוסרית ולהרתעת חסר. לדברי השופט, ביהמ"ש אינו מעוניין לאמץ גישה סלחנית בענישה על מנת להימנע מהעברת מסר שלילי לעבריינים פוטנציאליים.

מאידך, השופט הבהיר כי יש להביא בחשבון לקולא את הודאתו המהירה של הנאשם בפתח משפטו. כמו כן, השופט ציין את עברו הפלילי של הנאשם ובו עבירה אחת בלבד על חוקי התכנון והבנייה ומכך הסיק שאיננו נמנה על האוכלוסייה העבריינית. על אף חוסר הנכונות שהראה ביהמ"ש בפתח דבריו להתחשב במצוקתו הכלכלית של הנאשם, הוא הביא אותה בחשבון כגורם למעשיו הבלתי נורמטיביים. אם כן, בסופו של דבר השופט הכניס את נתוניו האישיים לזכותו של הנאשם, את מצוקתו הכלכלית ואת מצבו הרפואי בין שיקוליו בבואו לגזור את גזר דינו.

בסיכומו של דבר, ביהמ"ש מכריע כאשר הוא שוקל את מכלול השיקולים שהובאו בפניו. מחד, חומרת העבירה. מאידך, נסיבותיו של הנאשם. במקרה הנוכחי נגזרו על הנאשם 42 חודשי מאסר, מהם 30 חודשי מאסר בפועל ו- 12 חודשי מאסר על תנאי. כמו כן, נגזר עליו להחזיר לבנק הדואר את הכספים ששדד בסך 2,540 ₪.