על מנת להורות על ביצוע צוואה כאשר יש התנגדות לקיומה, יש להוכיח שהמצווה היה כשיר לקבל החלטות ולצוות. בנוסף, יש להוכיח שלא הייתה השפעה בלתי הוגנת על המנוח בעת עריכת הצוואה. זאת על פי חוק הירושה, תשכ"ה – 1965. דוגמא לטענות אלו ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לך שאלה?
במקרה זה, הוגשה לבית המשפט בקשה למתן צו לקיום צוואה ובמקביל, התנגדות למתן צו לקיומה. על פי עובדות הבקשה, המנוחה נפטרה בהיותה אלמנה בשנת 2004. היא הותירה אחריה בת יחידה ושני נכדים. צוואתה האחרונה נערכה בשנת 2002, והיא עמדה במרכז התביעה דנן. בצוואה זו, המנוחה ציוותה להעביר את כל רכושה למבקש. מנגד, לבתה ולנכדיה ציוותה המנוחה שקל אחד בלבד לכל אחד.
טיעוני הצדדים
בתה של המנוחה ונכדיה התנגדו לקיום הצוואה. לטענתם, במועד עריכת הצוואה המנוחה לא הייתה כשירה לצוות. בנוסף, לשיטתם, המבקש כלל לא היה בן משפחה אלא ידידה של המנוחה, אשר הייתה תלויה בו באופן מוחלט. המתנגדים טענו שהמבקש ניצל את מעמדו ואת מצבה הרפואי של המנוחה והשפיע עליה לצוות לו את כל רכושה, תוך נישול קרובי המשפחה מהצוואה. לא זו אף זו, נטען שהמבקש נטל חלק פעיל בעת עריכת הצוואה. קרי, נטען שהצוואה נעשתה תוך כדי השפעה בלתי הוגנת של המבקש על המנוחה.
מנגד, המבקש הדגיש שהוא דאג למנוחה ללא כל תמורה ופעל בתום לב ולא מתוך כוונת רוע. לדידו, המנוחה נתנה לו ייפוי כוח בחשבון הבנק שלה על מנת לפעול בשמה ולהקל עליה. המבקש הוסיף שהמנוחה חתמה על הצוואה כדין ומבלי שהייתה השפעה בלתי הוגנת על החלטתה. לטענתו, רצונה של המנוחה להוריש לו את כל רכושה נבע מהעובדה שהוא טיפל בה וסעד אותה בשנותיה האחרונות ותו לא.
ביטול הצוואה עקב חוסר כשרות המנוחה לצוות
כבר בפתח הדיון, השופט קבע שהיה ראוי לפסול את הצוואה. זאת מן הטעם שהמנוחה לא הייתה כשירה לחתום על צוואה במהלך שנת 2002, לאור מצבה הרפואי והדמנציה ממנה היא סבלה. בקביעה זו, השופט התבסס על חוות דעתו של מומחה רפואי שהעריך שהחל משנת 2000, מצבה של המנוחה התדרדר והיה בדרגת חומרה בינונית ואף יותר. כתוצאה מכך, המנוחה לא הייתה צלולה במחשבתה וכושר השיפוט והחשיבה שלה נפגע קשות. לכאורה, די היה בקביעה זו על מנת לדחות את התביעה. עם זאת, השופט המשיך לדון במחלוקת.
בעקבות הראיות שהונחו בפני בית המשפט, השופט פסק שהמנוחה פיתחה יחסי תלות מובהקים במבקש. בעקבות יחסים אלו, המנוחה העניקה למבקש ייפוי כוח לחשבון הבנק שלה ונעזרה בו על מנת להגיע ממקום למקום, לרבות הגעה לעורך דין לצורך עשיית הצוואה. עם זאת, השופט ציין שלא הוכח שהמבקש אכן נטל חלק פעיל בעשיית הצוואה, פרט הסעת המנוחה לעורך הדין והמתנה במבואה עד ליציאתה. אולם, בכך לא היה די על מנת להוכיח השפעה בלתי הוגנת מצד המבקש על המנוחה בעת עשיית הצוואה.
בסופו של דבר, השופט הורה על ביטול הצוואה מן הטעם שהמנוחה לא הייתה כשירה לצוות בשנת 2002. השופט מצא חיזוק להחלטה בעובדה שהמנוחה הייתה תלויה במבקש. לפיכך, ההתנגדות לקיום הצוואה התקבלה ולא ניתן צו לקיומה.
