עובד קשר קשר עם אחרים לבצע גניבה בעסק המעביד

הנאשם שימש כמפקח שמירה באתר עבודה, בו היה ציוד מכני רב. בשלב מסוים, לפי כתב האישום, הנאשם קשר קשר לשדוד עם אנשים אחרים את השופל שהיה במקום. אי לכך, הוא העביר לאותם אחרים מידע אודות האתר, על הציוד שנמצא בו, על סידורי האבטחה במקום ומידע נוסף שישמש לביצוע הגניבה. יומיים לאחר העברת המידע, פרצו האחרים לאתר, כפתו את השומר באלימות וגנבו את השופל. הם נתפסו עוד באותו לילה. הנאשם הורשע בעבירות של קשירת קשר - לשוד מזוין, לשימוש ברכב ללא רשות ולכליאת שווא.

יש לכם שאלה?

פורום רישום פלילי
פורום כתב אישום במשפט הפלילי
פורום מעצר - זכויות עצורים ושחרור ממעצר

במסגרת הטיעונים לעונש, התביעה טענה כי על אף העובדה שלא היה לנאשם עבר פלילי, מדובר היה בעבירות חמורות ביותר. הנאשם היה דומיננטי ביותר בתהליך השוד – הציע הצעות, ערך בירורים, ומספר שעות לפני השוד בדק שלא היו אירועים חריגים שיפריעו למהלך השוד. כמו כן, הודגש כי הנאשם ניצל לרעה את תפקידו ואת האמון שנתנו בו מעסיקיו. למעשה, הנאשם היה מי שגרם לתכנון לצאת לפועל. כמו כן, במשך האירוע הוא שלט במהלך העניינים והיה חלק בלתי נפרד ממעשה השוד והאלימות הקשה כלפי השומר.

התביעה ביקשה מבית המשפט לראות בנאשם את העבריין המרכזי באירוע, ולגזור עליו עונש חמור אף יותר מהאחרים, המבצעים בפועל. זאת מאחר וגם בהשוואה לאחרים מעשיו היו חמורים בהרבה. יתרה מכך, הפרקליטות הדגישה כי הנאשם אף לא הודה ולא התחרט במהלך כל המשפט. התביעה ביקשה לגזור עונש של מאסר ממושך, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי. הנאשם טען כי יש להקל בעונשו, וכי הוא עדיין טוען שהינו חף מפשע. לדבריו, היה מקום להקל עימו יותר משאר השותפים שכן הוא לא ביצע את השוד ולא היה נוכח פיזית במקום בשעת האירוע. לדבריו, על פי כלל אחדות הענישה, לא יכול להיות שמי שנכח באירוע יקבל עונש קל יותר ממי שלא נכח בו כלל. ההגנה טענה גם כי יש להתחשב בנסיבות האישיות של הנאשם – גילו המבוגר, משפחתו, עברו הנקי ושירותו כקצין בצה"ל.

הדיון המשפטי

על בית המשפט לראות את התמונה הכוללת. כאשר מעורבים בפרשה אחת כמה נאשמים יש לשקלל את חלקו של כל אחד ואחד בפרשה, תוך התחשבות בשיקולי הענישה המיוחדים של כל אחד ואחד. כך למשל, במקרה דנן, אין דינו של אחד הגנבים, שהיה עובדו הבלתי חוקי של הגנב הראשי, כדין אותו גנב ראשי בעצמו.

בית המשפט קבע כי עיקרון אחדות הענישה אינו חזות הכול. על פי פסיקת העליון, אין בכוחו של עיקרון זה כדי לחייב את בית המשפט לחרוג מנורמת הענישה המקובלת והרצויה לנאשם שהיה דומיננטי יותר בביצוע העבירה.

השופט קבע כי הנאשם, מתכנן האירוע, היה באותה דרגה עם השודד המרכזי שביצע את השוד, ואילו שני השודדים הנוספים נמצאו מבחינת חומרת העבירה, מתחתיהם. הפרת האמון הבוטה של הנאשם, שקיבל אחריות מחברת השמירה והיפר אותה באופן גס עבור כסף, עלתה כדי פגיעה קשה בנורמות השוררות בין מעביד לעובד. "יש כאן מעילה באמון המעביד, ופגיעה בשומר שהיה כפוף לו. הכישלון של הנאשם אינו רגעי וחולף. הוא היה יכול להתחרט על מעשיו במהלך הזמן שמהתכנון ועד לביצוע, אך הוא לא עשה זאת", נכתב בגזר הדין.

השופט הוסיף כי הנימוקים האישיים שהביא הנאשם, אשר ביקש שהם ישמשו להקל את עונשו, היו יכולים לגרום גם להחמרה בעונש, שהרי מאדם במעמדו מצופה שלא להיכשל בעבירה חמורה מעין זו. לאור האמור, השופט קבע כי הנאשם עמד בראש הפירמידה של מבצעי העבירה, ועונשו יהיה חמור במקצת מעונשו של השודד המרכזי שהורשע בפרשה. "הענישה צריכה לבטא גם גמול על מעשה הפרת האמון וגם הרתעה לעובדים אחרים בדבר גניבת רכוש המעביד וניצול תפקידם לרעה", קבע השופט. לסיכום, השופט הטיל על הנאשם מאסר של 44 חודשים בפועל, ובנוסף, מאסר על תנאי של שמונה עשר חודשים. השופט לא הטיל במקרה זה קנס ופיצוי, מאחר והשופל הוחזר בסופו של יום לבעליו.