קשירת קשר לביצוע פשע והרשעה במסגרת הסדר טיעון - מה גזר הדין?

כאשר המדינה מנסה להרשיע נאשמים שעומדים כנגדם חשדות כבדים, היא צריכה לבחון את הראיות שבידיה. כפי שנראה להלן, במקרה שחומר הראיות אינו חזק מספיק, לפעמים המדינה תעדיף להגיע להסדר טיעון אשר יכלול האשמות חמורות פחות מכתב האישום המקורי.
שני הנאשמים במקרה זה הועמדו בהתחלה לדין באשמת רצח. בעקבות עסקת טיעון בינם לבין המאשימה, הנאשמים הורשעו על פי הודאתם בכתב האישום המתוקן בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע. עסקת הטיעון כללה גם הסכמה על כך ששני הצדדים יטענו לעונש מוסכם של חמש שנות מאסר בפועל, כמו גם לפיצוי אלמנת המנוח בסכום כולל של 100,000 ₪ (שכבר הופקד בקופת בית המשפט).

טיעוני הצדדים

המאשימה ביקשה מבית המשפט לכבד את הסדר הטיעון, ולהטיל על הנאשמים את העונש המוסכם. לטענתה, עסקת הטיעון נחתמה לאחר שנבחן חומר הראיות והגורמים הגיעו למסקנה כי יהיה להם קשה עד מאוד להוכיח בבית המשפט את ביצוע עבירת הרצח שיוחסה לנאשמים מלכתחילה. בית המשפט התבקש להתחשב בעצם ההודאה של הנאשמים, לאור טענתם הראשונית שלא היה להם כל קשר לאירוע. כמו כן, המדינה ביקשה להתחשב בנטילת האחריות של הנאשמים ונכונותם לפצות את אלמנת המנוח.

ב"כ הנאשמים ביקש מבית המשפט להתחשב בהסדר הטיעון, וזאת נוכח העובדה שההסדר הושג בשלב מוקדם ועוד לפני תחילת שלב הראיות. כמו כן, הסנגור היה סבור כי יש להתייחס רק לעובדות כתב האישום ולכך שהעבירה שהוכחה הייתה קשירת קשר ולא עבירה חמורה יותר. יתר על כן, העונש המרבי הקבוע על עבירה זו הינו עונש של שבע שנות מאסר, ואילו העונש המוסכם מתקרב לעונש המקסימאלי. הסנגור טען כי היה זה שיקול נוסף לכך שבית המשפט צריך לאמץ את העונש המוסכם משום שהוא אינו חורג ממתחם הסבירות.

הנסיבות האישיות של הנאשמים

לטענת פרקליטיהם של הנאשמים, הנאשם 1 היה "שרוי בדיכאון עמוק בשל החשש מעונש מאסר העולם שריחף מעל ראשו, ללא כל אשמה מצידו". נטען כי לפני מעצרו הוא היה בעל מסעדה, נשוי ואב לילדים. כעת, טען הסנגור, המסעדה נקלעה לקשיים, משפחתו של נאשם 1 שרויה בחובות והיא על סף פירוק. הנאשם 2 נשוי ואב לשלושה ילדים קטינים. לפני מעצרו, הוא היה איש עסקים ושירת בעברו בצה"ל. גיליון ההרשעות שלו ישן וההרשעה האחרונה שלו הייתה לפני 14 שנה.

גזר הדין של בית המשפט

בית המשפט ציין כי אומנם הנאשמים הורשעו בסופו של דבר רק בקשירת קשר לביצוע עבירת רצח, אולם יש להתייחס לכוונתם לקפד את חייו של אדם שהיה מאושפז בזמנו בבית חולים. אומנם התוכנית לא יצאה לפועל על פי עובדות כתב האישום, אך לא הייתה זו סיבה מיוחדת אשר הצדיקה הקלה בעונשם.

הערך של קדושת החיים הינו ערך עליון, והגנה עליו מחייבת ענישה מחמירה ומרתיעה. התנהגותם של הנאשמים הצדיקה אפוא ענישה מחמירה שתבטא את הפגיעה הרבה במרקם החיים הנורמטיבי המצופה מחברה מתוקנת. הנאשמים במקרה זה לא הצליחו להראות נסיבות אישיות חריגות אשר חייבו סטייה מדרך הענישה המחמירה הנהוגה בסוגי העבירות בהן הם הורשעו.

בחינת הסדר הטיעון, לאור כתב האישום המתוקן והעונש שהוטל על הנאשמים, הביאה את בית המשפט למסקנה שההסדר "לא חרג ממתחם הסבירות". בית המשפט ציין כי על מנת לסטות מהסדר הטיעון, היה עליו להתרשם שהייתה סטייה חמורה משקלול השיקולים הרלוונטיים שעמדו בפני התביעה. במקרה זה, נראה כי התביעה שקלה את כל השיקולים הדרושים בטרם היא קיבלה את החלטתה בנוגע להסדר הטיעון. עיקר שיקוליה של התביעה נגע להודאות של הנאשמים, הרצון שלהם לפצות את האלמנה, הקשיים הראייתיים מולם ניצבה התביעה וכן חיסכון זמן שיפוטי בזימונם של עשרות עדים שהיו צריכים להעיד. כמו כן, משקל נכבד ניתן לכך שהעונש המוסכם היה קרוב מאוד לעונש המאסר המרבי על עבירה בה הורשעו הנאשמים.

לסיכום, בית המשפט גוזר על הנאשמים חמש שנות מאסר בפועל, ושנתיים מאסר על תנאי. כמו כן, הנאשמים חויבו לשלם לאלמנת המנוח סכום של 100,000 ₪, סכום שהופקד כבר בקופת בית המשפט.