מקובל לחשוב שתביעה לתשלום מזונות מוגשת רק לילדים ורק לאחר הגירושין. אולם, פעמים רבות תביעת המזונות מוגשת טרם גירושי הצדדים באופן רשמי, לאחר שבין בני הזוג התגלה קרע בלתי ניתן לאיחוי. זאת ועוד, תביעת המזונות יכולה להיות מוגשת גם על ידי האישה נגד בעלה, על מנת לחייבו בתשלום מזונותיה. זאת מכוח ההלכה שמחייבת את הבעל היהודי לדאוג לצרכיה הבסיסיים של האישה. להלן דוגמא לכך.
יש לכם שאלה?
פורום אלימות במשפחה
פורום מזונות
פורום משמורת הסדרי ראיה
פורום בית דין רבני
פורום חלוקת רכוש
במקרה הבא, בית המשפט דן בתביעת מזונות ומשמורת שהוגשה על ידי התובעת נגד בעלה. על פי העובדות, התובעת והנתבע נישאו בשנת 1999 וניהלו אורח חיים דתי יהודי. שנה לאחר נישואיהם, נולדה להם ילדה. התובעת טענה שבעקבות התנהגותו האלימה של הנתבע, הסתת הקטינה נגדה, העובדה שהוא שלט ביד רמה בכספי המשפחה ולא אפשר לה לקבל החלטות בנושא ניהול המשאבים, היא הגישה את התביעות דנן.
זמן מה לאחר מכן, הנתבע הגיש לבית הדין הרבני תביעת גירושין, שנדחתה לאחר שנקבע שלא הייתה עילה לחיוב התובעת בגירושין. הנתבע ערער על החלטה זו. יש לציין שבעת הדיון בתביעה שלהלן, הצדדים לא היו גרושים. בנוסף, למרות המתח ביניהם, הם חיו יחדיו באותה דירה.
תביעת המזונות
התובעת הגישה תביעה זו יחד עם בתה והן עתרו לחיוב הנתבע בתשלום מזונות בסך 3,495 ₪ לחודש עבור הראשונה ו-2,825 ₪ לחודש עבור הקטינה. סך הכול, בית המשפט התבקש לחייב את הנתבע לשלם 6,320 ₪ לחודש עבור מזונות, שכללו גם את הוצאות אחזקת המדור, אך לא את הוצאות רפואיות. מנגד, הנתבע ביקש למחוק את התביעה או לדחותה וטען שהוא זה שנשא בכל הוצאות הבית והקטינה. על כן, לא היה ראוי לחייבו לשלם מזונות.
השופטת הדגישה שעל פי הדין האישי, בעל יהודי חייב במזונות אישה בהתאם לכבודה ומעמדה. במסגרת החיוב, הבעל נדרש לממן לאישה את צרכיה, לפי רמת החיים לה הורגלה בביתו ולספק לה מדור ולשאת בהוצאות אחזקתו. בנסיבות אלו, השופטת קבעה שהנתבע נדרש לשלם לתובעת מזונות לפי רמת החיים הבינונית שהוא הרגיל אותה אליה. לצורך חישוב גובה המזונות, השופטת סקרה את כושר ההשתכרות של התובעת ושל הנתבע וקבעה שלאחרון היה רכוש מעבר להכנסותיו. אז, השופטת חייבה את הנתבע בתשלום מזונות אישה בסך 2,500 ₪.
באשר למזונות הקטינה, השופטת הדגישה שחיובו של הנתבע בתשלום זה היה מכוח הדין האישי, ולא היה נתון לסתירה או לשלילה. קרי, הנתבע נדרש לשלם את מזונות הקטינה ללא כל קשר למצבו הכלכלי. לאחר בחינת צרכיה של הקטינה והוצאותיה, השופטת העמידה את סכום המזונות על סך של 2,000 ₪ לחודש וחייבה את הנתבע לשלמו.
תביעת המשמורת
התובעת ביקשה לקבוע את המשמורת על הקטינה אצלה. הנתבע הסכים לכך, אך עמד על זכותו לקבוע הסדרי ראיה וביקור שבועי, לרבות חגים וחופשים. תסקירים שהוכנו על ידי עובדים סוציאליים תמכו בכך ועל כן, השופטת העניקה את המשמורת על הקטינה לתובעת והורתה על יישום הסדרי הראיה כפי שנקבעו בסיוע של העובדת הסוציאלית.
.jpg)
