החזקת בן משפחה במשמורת לשם הבטחת יציאת אחר מהארץ הינה בלתי חוקית

חוק הכניסה לישראל מאפשר לעצור שוהים בלתי חוקיים. בחוק זה לא קוראים למעצר בשם "מעצר" אלא "משמורת". כמו כן, החוק מאפשר שחרור ממשמורת גם לפני הגירוש מהארץ אולם בית הדין שדן בכך רשאי להתנות שחרור זה בתנאים מסוימים. בגלל הפגיעה הרבה בזכויות אדם, נדרש כי התנאים לשחרור אדם ממשמורת יהיו קבועים בצורה מפורשת. להלן דוגמא להטלת תנאי אסור לשחרור ממשמורת, ואת החלטת בית המשפט אשר ביטלה את התנאי. 

שתי המערערות במקרה זה הינן אזרחיות אוקראינה, אם ובת, ששוהות בארץ מזה שבע שנים בניגוד לחוק ומשתמשות לשם כך בתעודות מזויפות. במשך כל שבע שנות שהותן, המערערות לא פעלו להסדרת שהייתן בארץ. השתיים נעצרו והוצא כנגדן צו המורה על הרחקתן מהארץ. בית הדין לביקורת משמורת קבע כי השתיים ישוחררו בתנאים מגבילים. המדינה הגישה בקשה לעיון חוזר ובית הדין קיבל באופן חלקי את הבקשה. בהחלטה החדשה החליט בית הדין כי האם תשוחרר על מנת להסדיר את חיסול עסקי המערערות בארץ, ואילו הבת תישאר במשמורת עד שהאם תצא מהארץ. על החלטה זו של בית הדין לביקורת משמורת הוגש ערעור על ידי המערערות.

החלטת בית המשפט

בית המשפט ציין כי הערעור במקרה זה היה מוצדק ודין ההחלטה של בית הדין להתבטל. "אין מחלוקת כי צו היציאה מהארץ שהוצא נגד המערערות הינו חוקי. אין גם מחלוקת על כך שבית הדין רשאי להורות על המשך ההחזקה של הבת, או אפילו של האם, במשמורת. הבעיה שמתעוררת במקרה זה הינה הסיבה להחזקתה של הבת במשמורת", נכתב בפסק הדין.

בית המשפט הדגיש כי משמורת הינה מעצר לכל דבר ועניין. דהיינו, כאשר בית הדין נדרש להחליט בנוגע להשארתה או שחרורה של הבת ממשמורת, היה עליו לבחון האם השחרור יפגע או לא יפגע בהרחקתה מהארץ. בית הדין החליט למעשה כי הבת תישאר במשמורת לשם מימוש שתי מטרות, הן הבטחת יציאתה מהארץ, והן הבטחת יציאת אמה. במצב זה, נקבע, "מעצר הבת נועד להבטיח את יציאתה של האם". בית המשפט קבע אפוא כי עסקינן באמצעי בלתי מידתי והוא היה מנוגד לחוק הכניסה לישראל.

חוק הכניסה לישראל קובע את הנהלים והתנאים לשחרור אדם ממשמורת. כאמור, בית הדין רשאי להתנות את השחרור ממשמורת על ידי הפקדת בטוחות כספיות או ערובות לשחרור ביחד עם תנאי פיקוח. עם זאת, בית המשפט קבע כי שימוש בבן משפחה אחד על ידי החזקתו במשמורת כבטוחה להבטחת יציאתו של האחר היה "אמצעי שאינו מצוין בחוק והוא איננו מותר". השופט ציין כי לא היה מקום לקשור בין יציאתה מהארץ של האם ומעצרה של הבת. על כן, נקבע כי ראוי שבית הדין יבחן בנפרד את הבטוחות הן עבור שחרורה של האם והן עבור שחרורה של הבת. "נכון, לאור התנהגות המערערות ייתכן ויש להכביד בבטוחות", נכתב בפסק הדין, "אולם, לא ניתן להשתמש בבטוחה שהיא אסורה על פי חוק".

לסיכום, בית המשפט קיבל את הערעור והורה כי החלטת בית הדין בטלה. למרות זאת, בית המשפט החליט כי הוא משנה את הבטוחות שהן תנאי לשחרורה של הבת. במקום להפקיד 35,000 ₪, היא נדרשה להפקיד סכום כפול של כ-70,000 ₪. כמו כן, הבת נדרשה להביא שני ערבים שיערבו כל אחד מהם בערבות אישית של 50,000 ₪ להבטחת יציאתה מהארץ.