מדובר בגזר דין של נאשם בעבירת תקיפה של עובד ציבור. הנאשם היה חייב כסף לעירייה בגין אי תשלום מיסים. חברה לגביית מיסים הגיעה לבית העסק שלו, ועיקלה משם חפצים בגין החוב. תוך כדי ניסיון של הנאשם לחסום את רכב החברה מלנסוע, הוא פגע בעובד חברת הגבייה על ידי רכבו. בהכרעת הדין נקבע כי הוא היה מודע בבירור למעשיו.
יש לכם שאלה?
ישנו אינטרס ציבורי וחברתי להחמיר עם הנאשם. השיקול המרכזי כאן הוא שיקול של הרתעה – למנוע מאנשים אחרים לעשות מעשים דומים. השופט גם קבע כי בחן את נסיבותיו האישיות של הנאשם ולא מצא שיקול ממשי שיש בו כדי להקל עם הנאשם. על פי השופט במצב כזה יש למצות את הדין עד תום. השופט ציין כי העובדה שהנאשם הינו אדם נורמטיבי ולא אדם שמנהל חיים עבריינים לא תגרום להקלה במהות העונש, אלא רק הפחתה במשך התקופה. העונש הראוי במקרה כזה הוא שלילת החירות על ידי מאסר בפועל. כל עונש אחר לא ישיג את ההרתעה האמורה, ולא תהיה בו אמירה מספיק חריפה של בית המשפט.
בסוף ציין השופט, כי הוא דוחה את הניסיון של ההגנה לעשות הבחנה בין סוגים שונים של עובדי ציבור. הוא קבע כי גם עובד גבייה הוא עובד ציבור לכל דבר ועניין, על כל המשמעויות הפליליות שנובעות מכך. השופט הטיל על הנאשם שישה חודשי מאסר בפועל, ועוד שמונה חודשים על תנאי. בנוסף השית השופט על הנאשם עונשים כספיים – קנס על סך של 10,000 שקלים וכן פיצוי לנפגע על סך של 5,000 שקלים.
עודכן ב: 19/02/2012
