צלם העוסק בצילום מזון מקצועי זכה לאחרונה בבית משפט השלום בבת ים בתביעה על הפרת זכויות יוצרים מחנות בשר שהשתמשה בעבודתו ללא היתר. בית המשפט קבע כי החנות ובעליה הפרו את הן את זכויות היוצרים והן את הזכות המוסרית של הצלם כשהעלו לאתר המכירות תמונה של נתח בקר שצולם במקור על ידי התובע עבור ספק בשר אחר.
השופטת קבעה פיצויים בסכום של 30 אלף שקלים עבור הפרת זכות היוצרים והזכות המוסרית, בנוסף ל-15 אלף שקלים עבור הוצאות המשפט.
ארבע שנים לאחר שמכר את הצילום לספק אחר, הצלם גילה במקרה כי החנות משתמשת בצילום ללא ידיעתו
בשנת 2019 צילם התובע בסטודיו שלו נתח בשר, במסגרת עבודה שהזמינה ממנו ספקית בשר ידועה. הצלם השקיע בעבודה כמה ימים, תכנן את פרטי התמונה, בחר את הנתח המתאים ביותר, בחר רקע ותבלינים, העמיד תאורת סטודיו מקצועית, צילם במצלמה ועיבד את התמונה בפוטושופ. עבור עבודתו קיבל הצלם תשלום של כמעט עשרת אלפים שקלים.
התמונה פורסמה באתר האינטרנט של החברה אשר הזמינה ממנו את העבודה, והצלם העניק לה רישיון שימוש מוגבל - הותר לה להשתמש בצילום אך ורק לפרסום באתר ובערוצי הרשתות החברתיות שלה עצמה.
כארבע שנים לאחר מכן, גילה הצלם במקרה כי אותה תמונה מופיעה באתר המכירות של חנות בשר אחרת. בדיקה שערך העלתה שהשימוש המפר הופיע באתר לפחות מאז 2022. הצלם שלח מכתב התראה לבעלי החנות, אך לא קיבל תגובה. החנות אמנם הסירה את הצילום מהאתר לאחר קבלת המכתב, אך סירבה לשלם פיצויים.
האם אישור לשימוש בצילום מהחברה שהזמינה אותו מהחברה מספיק כדי שחנות אחרת תשתמש בו?
בעלי החנות הנתבעת טען להגנתו שקיבל אישור להשתמש בכל התמונות שמופיעות באתר של ספקית הבשר, אשר הזמינה את הצילום במקור. לטענתו, במהלך פגישות עסקיות עם נציג מכירות של הספקית, ניתן לו אישור בעל פה להשתמש בתמונות לצורך מכירת המוצרים שמסופקים על ידי החברה בחנותו. הוא הדגיש שמדובר בנוהל רגיל בענף, שבו ספקים מאפשרים לקמעונאים להשתמש בחומרי השיווק שלהם.
בנוסף טען הנתבע שהוא "מפר תמים" - כלומר, שלא ידע ולא יכול היה לדעת שזכות היוצרים בתמונה אינה שייכת לספקית.
השופטת קבעה תחילה שהצילום אכן מוגן בזכות יוצרים - מדובר בעבודה מקורית שהתובע השקיע בה מחשבה, זמן, כישרון וידע מקצועי. לגבי השאלה למי שייכות זכויות היוצרים בתמונה - קבעה השופטת שהזכויות נשארו בידי הצלם.
החוק קובע שכאשר יוצר מקבל הזמנה לעבודה, זכויות היוצרים נשארות אצלו אלא אם הוסכם אחרת בכתב או באופן מפורש. במקרה זה לא היה הסכם בכתב בין הצלם לחברה שהזמינה ממנו את העבודה, והצלם העיד שהוא אף פעם לא מוכר את זכויות היוצרים ביצירותיו אלא רק נותן רישיון שימוש מוגבל. כלומר, הספקית קיבלה רישיון להשתמש בצילום באתרים שלה בלבד, ולא ניתנה לה רשות להעביר את הזכות הזאת לאחרים.
השופטת דחתה את טענות ההגנה מכמה סיבות מרכזיות. ראשית, בתקנון האתר של הספקית כתוב במפורש שאסור להעתיק תכנים ללא אישור בכתב מראש, ושזכויות בתמונות של צדדים שלישיים נשארות שלהם, ואילו הנתבעים לא בדקו את התקנון לפני השימוש.
שנית, הנתבעים לא קיבלו אישור בכתב, והאישור שלטענתם ניתן בעל פה, ניתן על ידי אדם שלא היה מוסמך לתת אישור כזה.
שלישית, הנתבעים לא הביאו לעדות את העובד שלטענתם נתן להם את האישור לשימוש בתמונה, אף על פי שהוא עד מרכזי לגרסתם. הם טענו שניסו לאתר אותו אך לא הצליחו, אבל השופטת קבעה כי הם לא עשו מאמץ אמיתי לאתרו, לא הגישו בקשה רשמית לזימונו ולא הציגו דוחות חיפוש.
השופטת קבעה שגם בעל החנות אחראי להפרת זכויות היוצרים באופן אישי, ולא רק החברה. הסיבה היא שהוא לקח חלק פעיל בהעלאת התמונה - הוא זה שהחליט להשתמש בתמונה, העתיק אותה והעלה אותה לאתר. השופטת דחתה גם את הטענה שהנתבע לא ידע על זכויות יוצרים, והבהירה שהיה צריך לדעת - הוא עצמו פנה בעבר לצלמים מקצועיים כולל לתובע עצמו, היה מודע שיש עלויות לצילומים מקצועיים, וראו שמדובר בצילום איכותי.
יש לך שאלה?
פורום זכויות יוצרים במוזיקה ואמנות
בסופו של דבר נפסק פיצוי של 15 אלף שקלים בגין הפרת זכות היוצרים ו-15 אלף שקלים נוספים בגין הפרת הזכות המוסרית - זכותו של הצלם לקבל קרדיט על עבודתו. בנוסף חויב בעל החנות הנתבעת לשאת בהוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי הדין בסכום של 15 אלף שקלים.
ת"א 71397-05-23
