כאשר אדם מגיש בקשה למתן צו לקיום צוואה, יש לפרסמה בפומבי על מנת לאפשר הגשת התנגדויות מצד אחרים. את ההתנגדות לקיום צוואה יש להגיש לכל המאוחר כעבור 14 ימים מפרסום הצו. לעיתים, ניתן להאריך מועד זה. במידה שאדם מגיש התנגדותו באיחור, ללא כל נימוק סביר לכך, ההתנגדות עלולה להידחות בבית המשפט על הסף. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדיו דנא.


יש לכם שאלה?
פורום התנגדות לצוואה
פורום ירושות וצוואות
פורום עיזבון

 

במקרה זה, הוגשה לבית המשפט בקשה לדחייה על הסף של התנגדות לצוואה. עובדות המקרה כדלקמן: המנוחה נפטרה במרץ 2006 בהיותה ערירית. המבקש היה אדם שהכיר את המנוחה כשנה וחצי טרם פטירתה, לאחר שהוזמן לביתה על מנת לתקן מכשיר חשמלי. מאותו יום, הוא התיידד עמה, סייע לה ושוחח עמה על הא ודא. המשיבה הייתה המטפלת של המנוחה במשך 3 שנים, והיא הכירה את האחרונה בחמש השנים שקדמו לפטירתה.


צוואות המנוחה


לאחר מותה של המנוחה, התגלו שלוש צוואות. הראשונה הייתה מינואר 2006 ובה צוותה את כל רכושה למבקש. הצוואה השנייה הייתה מיוני 2004, ובה צוותה המנוחה את כל רכושה למשיבה. הצוואה השלישית הייתה משנת 1990 ובה צווה כל הרכוש לבת אחיה של המנוחה.
במאי 2006, המבקש הגיש לקיום את הצוואה בה כל הרכוש הורש לו. במועד זה, המשיבה לא הביעה כל התנגדות ואף הצהירה בפני בית המשפט שהיא מוותרת על הרכוש. כעבור שנתיים, המשיבה הגישה את התנגדותה וביקשה לקיים את הצוואה משנת 2004. אז המבקש הגיש בקשה לדחייה על הסף של התנגדותה המשיבה.


לטענתו, המועד להגשת ההתנגדות חלף טרם המבקשת הגישה התנגדותה, ומבלי שהוגשה בקשה להארכת המועד. בנוסף, נטען שהגשת ההתנגדות באיחור כלל לא נומקה. לכן, היה ראוי לדחות את הבקשה. כמו כן, בעת הגשת הבקשה המקורית לקיום הצוואה, המשיבה הצהירה בפני בית המשפט שלא היה לה כל עניין בעיזבון המנוחה ולכן לא היה ראוי להתיר לה לחזור בה מאמירתה. לבסוף, המבקש הדגיש שלמשיבה לא הייתה עילה לדחיית הצוואה משנת 2006 והתנהגותה עלתה לחוסר תום לב.


מנגד, המשיבה טענה שהיא סברה בתחילה שיש לקיים את הצוואה משנת 2006, אך בהמשך שינתה דעתה לאחר שהבינה שהמבקש הזניח את המנוחה. לשיטתה, המבקש השפיע באופן לא הוגן על המנוחה בעת עריכת הצוואה וזו הייתה עילת ההתנגדות.


דיון והחלטה


לאחר שמיעת טענות הצדדים, השופטת החליטה לקבל את הבקשה. הודגש שהמשיבה ידעה אודות הצוואה משנת 2006 טרם מות המנוחה. בנוסף, נקבע שהמשיבה ידעה על כך שהמבקש הכניס את המנוחה לבית אבות. למרות זאת, כאשר המשיבה גילתה אודות מות המנוחה ועל הגשת הבקשה לקיום הצוואה משנת 2006, היא לא התנגדה לכך והצהירה בפני בית המשפט שהיא "יוצאת מהתמונה". כעבור שנתיים, כאשר המשיבה ביקשה לחזור בה מאמירה זו והחלטתה, היא לא סיפקה כל הסבר סביר לכך.


בנסיבות אלו, השופטת החליטה שהיה ניתן לראות בשיהוי בהגשת ההתנגדות כויתור מצד המשיבה ולכן התנגדותה לקיום הצוואה נדחתה על הסף. יתר על כן, נפסק שכתב ההתנגדות כלל לא גילה עילה לדחיית הצוואה ובכך היה חיזוק לקבלת בקשת הדחייה. בסופו של דבר, השופטת קיבלה את טענות המבקש והורתה על קיום הצוואה משנת 2006.