ת"פ 16020-05-11 מדינת ישראל נ' לוי
שני אנשים נכנסו לחנות תכשיטים ברחוב אלנבי בתל אביב ושדדו מהמקום זהב ויהלומים בשווי של כ-600,000 שקלים. בעל החנות, אדם בן 78, ניסה להתנגד לשודדים אך לשווא. השניים נמלטו והמשטרה הצליחה לעלות רק על עקבותיו של אחד מהם. כנגד האחרון הוגש כתב אישום ובמסגרת ההליך הפלילי גובש בין הסנגור לבין הפרקליטות הסדר טיעון.
יש לכם שאלה?
הצדדים עתרו, במסגרת הסדר זה, לעונש של 15 חודשי מאסר בפועל בתוספת קנס ומאסר על תנאי. העבירה בה הודה הנאשם בכתב האישום המותקן הייתה עבירת סיוע לשוד. בית המשפט מתח ביקורת על הסדר הטיעון אשר הושג בין הצדדים והגדיר אותו "הסדר טיעון חריג בקולתו". עם זאת, בעקבות המחדלים בהתנהלות החקירה במקרה דנן, בית המשפט "נאלץ" לקבל את הסדר הטיעון כפי שהוא.
הראיה המרכזית – שקית ניילון
הראיה המרכזית אשר קשרה את הנאשם למעשים שיוחסו לו במקרה זה הייתה שקית ניילון שנמצאה על רצפת החנות בסמוך לכספת. מחלקת הזיהוי הפלילי זיהתה על השקית את טביעת אצבעו של הנאשם ושל אדם נוסף (שותפו לשוד). לכאורה, טביעת האצבע הייתה יכולה לסבך את הנאשם בביצוע המעשים המדוברים. עם זאת, שקית ניילון, מעצם היותה חפץ נייד, הקשתה על ביסוס ההרשעה. קל וחומר הדברים היו אמורים כאשר לא היו במקום ראיות נוספות מלבד שקית הניילון אשר נגעו למעורבותו של הנאשם בתיק. לא זו אף זו, השקית אף לא נאספה על ידי השוטרים שהגיעו למקום, אלא הובאה לתחנת המשטרה באמצעות בנו של נפגע העבירה. דהיינו, לא היה מדובר בראיה שנתפסה ב"זמן אמת". גם נתון זה, נקבע בבית המשפט, החליש את טענות התביעה במידה מסוימת.
בית המשפט עמד על מחדל נוסף בחקירת המשטרה אשר החליש אף הוא את הראיות כנגד הנאשם. חוקרי המשטרה לא נטלו מעתקים של מגשי התכשיטים אשר היו בחנות, וזאת על מנת לבחון האם ניתן למצוא עליהם טביעות אצבע רלבנטיות. יתרה מכך, נפגע העבירה, סיפר לשוטרים מיד עם הגיעם למקום כי השודדים אשר תקפו אותו לא עטו כפפות לידיהם. דהיינו, השוטרים יכלו לדעת כי ייתכן וקיימות בחנות התכשיטים טביעות אצבע שיש בהן כדי לקשור בין השודדים לאירוע.
הסתמכות על קביעות בית המשפט העליון בסוגיית המעצר
"נדמה כי אין צורך להכביר מילים על כך שעבירת השוד, במהותה, הינה עבירה חמורה אשר לא רק פוגעת בקניינם של הקורבנות אלא גם בביטחונם האישי ובנפשם. לא אחת, מעשי שוד אף מעמידים בסיכון בריאותי את הקורבן, ואף גורמים לפציעתו והריגתו. בית המשפט מצווה אפוא להעמיד לנגד עיניו במקרים כגון דא גם את סבלו של הקורבן", נכתב בגזר הדין, "רק בשל טענת המאשימה, אשר הייתה מעוגנת בהחלטת בית המשפט העליון (שבחן חלופת מעצר בעניינו של הנאשם בתחילת ההליכים) שהוצגה בפני, ממנה עלתה שורה של מחדלים בהתנהלות החקירה שהפכו את סיכויי ההרשעה בתיק דנן לבלתי בטוחים – החלטתי לכבד את הסדר הטיעון המופלג בקולתו", קבע השופט.



