בש"פ 7925/11
נאשמים אשר נתונים במעצר יעשו הכול על מנת שלא להיות מוחזקים מאחורי סורג ובריח אלא בדרך של חלופת מעצר בית. דהיינו, מדובר בבקשה כי המעצר יתקיים בבית הנאשם (או בבית אחר), וזאת עד לתום ההליך הפלילי עם מתן הכרעת הדין (וגזר הדין, ככל שהנאשם יורשע). מעצר בית נעשה בהסתמך על מפקחים אשר ממונים על ידי בית המשפט. מפקחים אלה יכולים להיות בני משפחה, מעסיקים, חברים וכדומה. כמו כן, מעצר בית מלווה גם בהפקדת ערבויות כהבטחה לקיומו. להלן דוגמא למקרה בו הנאשם הורשע בדין ונמלט מהארץ בעודו שוהה במעצר בית (טרם מתן גזר דינו). בתגובה, המדינה ביקשה לחלט את הערבויות שהופקדו בעת קבלת ההחלטה על מעצר הבית.
יש לכם שאלה?
הנאשם במקרה דנן הורשע באפריל 2011 בשורה של עבירות מין. לאחר מתן הכרעת הדין, ובעקבות בקשת הסנגור, הוחלט כי הנאשם ישהה במעצר בית עד למתן גזר דינו. במאי 2011, או במועד סמוך לכך, הנאשם ברח מהארץ. המדינה הגישה בקשה לחילוט הערבויות שהופקדו בעת ההחלטה על מעצר הבית, וזאת מכוח סעיף 51 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996.
מוסד הערבות, מהו?
תכליתו של מוסד הערבות הינה לאפשר איזון ראוי בין זכויות נאשם אשר טרם הוכרע/נגזר דינו, לבין האינטרס הציבורי במיצוי דין עם נאשמים. ערבות הינה כשמה. דהיינו, מדובר בערובה אשר צד ג' נותן לכך שהנאשם לא יפר את תנאי המעצר בהם הוא נתון. בראשה של הערבות, הערב מתחייב כלפי בית המשפט והחברה כי הנאשם יתייצב להליכים הקשורים בעניינו. במסגרת הסכם ערבות, נקבעים כללים נוספים אשר הינם למעשה חובות המוטלים על המפקח. מדובר אפוא בכלים אשר באמצעותם המדינה ובית המשפט "מבטחים כי הערבים ימלאו את תפקידם וישמרו על התחייבותם הלכה למעשה". במילים אחרות, הפרת תנאי המעצר על ידי העצור הינה עילה ברורה לחילוט הערבות.
הלכה פסוקה היא כי השאלה הנוגעת למידת אחריותו של מפקח במעצר בית הינה "רק" שאלה משנית. דהיינו, כאשר בית המשפט נדרש לבחון אפשרות של חילוט ערבות בגין הפרת תנאי מעצר בית, מידת אחריותו של המפקח הינה "רק" אחד מן השיקולים ולא "העניין המרכזי". לא אחת, מפקחים טוענים כי הם לא ידעו על כוונתו של העצור להתחמק ו/או להפר את תנאי מעצרו.
גישתם של בתי המשפט בעניין זה הינה עקבית. על פי רוב, כאשר ערב חותם על כתב ערבות, הוא מקבל על עצמו את האחריות להביא לכך שהנאשם יתייצב כנדרש להליכים הקשורים בעניינו. "ברי, כי אם אדם המתבקש להיות ערב חש שאין הוא מסוגל לפקח על העציר, או שלא יהיה בערבות כדי למנוע מהעציר להפר את תנאי מעצרו, עליו להימנע מלחתום על כתב הערבות", נפסק לא אחת.
מן הכלל אל הפרט
במקרה דנן, בית המשפט קיבל את בקשת המדינה לחילוט הערבויות. בהחלטה המדוברת הודגש כי הנאשם היה אמור לשהות במעצר בית אצל אחד מהמפקחים במשך 24 שעות ביממה, והופקדו ערבויות לשם הבטחת המעצר בסך של 210,000 שקלים. כמו כן, המפקחים היו מחויבים, על פי תנאי המעצר, להודיע למשטרה באופן מיידי בכל מקרה של הפרתו. כל אחד מארבעת המפקחים הפקיד ערבות לקיום תנאי המעצר בסך של 50,000 שקלים. בסוף נובמבר 2011, בית המשפט ריכך מעט את מעצר הבית וקבע כי הנאשם יוכל לשנות את כתובתו ולצאת לעבודה תחת פיקוחו של מעסיק.
אשתו של הנאשם טענה כי עם היעלמותו של בעלה, המפקחים פעלו כנדרש והודיעו על כך למשטרה. לטענתה, המפקחים מילאו את תפקידם ועל כן המדינה לא הייתה רשאית לחלט הערבויות. לטענת האישה, "בערבות לא היה משום התחייבות כי הנאשם יתייצב בבית המשפט ביום מתן גזר הדין". בית המשפט דחה כאמור את טענותיהם של המפקחים. בהחלטה נקבע כי "תכלית הערבויות הייתה להבטיח כי הנאשם יהיה נתון תחת פיקוח אפקטיבי ויתייצב לבירור דינו בבוא היום". כמו כן, הודגש כי לא היה די בהודעת המפקחים למשטרה באשר להימלטות הנאשם, ובכך הם הפרו את הנטל אשר הונח לפתחם בתור מפקחים במעצר בית.
(1).jpg)
