הט (נצ') 45263-04-12 פלונית נ' אלמוני
האם בית המשפט יורה על הרחקתו של אב מעיר בה גרים אשתו לשעבר וילדיו, וזאת לאחר שהוא ישתחרר ממאסר אשר ריצה בגין הרשעתו בעבירות מין כנגד בתו? כיצד אפוא יאוזנו הזכויות הבסיסיות של הצדדים, מצד אחד ההגנה על האם וילדיה, ומצד שני זכותו של האב, אשר ריצה את עונשו, לגור אצל אחותו בעיר המדוברת?
יש לכם שאלה?
עסקינן בבקשה לאסור על המשיב, האב, להימצא בעיר בה גרים גרושתו וילדיו. באפריל 2012, ניתן צו הגנה במעמד צד אחד אשר אסר על המשיב להטריד את המבקשת וילדיה. בבקשה נטען כי האם חוששת שעם שחרורו של האב ממאסר, במאי 2012, הוא יגיע לעיר בה היא גרה עם ילדיה. בית המשפט קיבל את הבקשה ונקבע מועד לדיון במעמד הצדדים.
האב: "ריציתי את עונשי"
במסגרת הדיון במעמד הצדדים, האב טען כי הוא איננו יודע היכן הוא יגור לאחר שחרורו והוא טוען כי הוא מתכוון לגור אצל אחותו בעיר. המשיב הוסיף כי לא תחולנה עליו הגבלות כלשהן לאחר שחרורו מהמאסר. בית המשפט נעזר בתסקיר מטעם עובדת סוציאלית לסדרי דין. העובדת הסוציאלית הכינה תסקיר מפורט ובו היא עמדה על קשייה של הבת שנאנסה על ידי אביה והומלץ להרחיק את המשיב מהעיר עד לתום השירות הלאומי שמתכוונת הילדה לעשות (דהיינו, למשך שנתיים).
המשיב ועורך דינו התנגדו לתסקיר באופן נחרץ. ב"כ האב טען כי שולחו איננו מסוכן למבקשת ולילדים ועומד כנגדו מאסר על תנאי ממושך. כמו כן, הודגש כי הוא סובל מבעיות בריאותיות והוצע כי צו ההרחקה יהיה רלבנטי רק לבית המגורים של המשפחה. מנגד, האם תלתה יהבה בתסקיר וביקשה לקבל המלצותיו. נטען כי הבת נמצאת במצב נפשי קשה והיא חוששת מכל מפגש עם אביה. האם טענה כי כל רמז לאירוע עלול להציף מחדש את הטראומה אצל בתה ואף עצם הידיעה כי אביה שוהה בעיר בה היא מתגוררת עלול להיות בעל השלכות נפשיות מבחינתה.
איזון בין הזכויות החוקתיות
בית המשפט נדרש אפוא לאזן בין הזכויות השונות. מצד אחד, בית המשפט הדגיש את זכותם של האם וילדיה, ובפרט הילדה אשר נאנסה על ידי המשיב, להגנה מפני האב. "לא מדובר רק בהגנה בבית או מפני תקיפה מינית, עסקינן בזכות של המבקשים שלא להיות מוטרדים ו/או לחשוש מפני מגע, מראה או נוכחות המשיב בכל מקום בו הם נמצאים", נכתב בפסק הדין. דהיינו, בית המשפט קבע כי הוא משוכנע שהחשש מעצם הסיכוי למפגש אקראי עלול להוות הטרדה משמעותית עבור המבקשים, ובייחוד הבת שנאנסה. זאת ועוד, הגורמים המקצועיים היו חד משמעיים בדעתם לכך שהמסוכנות מהאב איננה דווקא במישור המיני אלא מתקיימת בבחינת "הפרעה לקיום ניהול חיים שלווים וסבירים" (וזאת בשל הידיעה כי המשיב עלול להימצא במקומות שונים בעיר). במילים אחרות - נקבע כי "די בידיעה שהאב שוהה באותה עיר כדי להטריד, להפחיד ואף לסכן את שלוות חיי המבקשים".
עם זאת, מנגד עמדה זכותו של המשיב, אדם אשר הורשע בפלילים אך ריצה את עונשו, למגורים וחופש תנועה. יתרה מכך, המשיב טען כי המגורים בבית אחותו הינם האופציה היחידה העומדת לפניו, והדרך באמצעותה הוא לא "ייזרק לרחוב". האב ועורך דינו הדגישו פעם אחר פעם כי המשיב ריצה את עונשו, שילם את חובו לחברה, והציע שורה של פתרונות אשר יוכלו למנוע את "סכנת המפגש".
בית המשפט נדרש אפוא להכריע האם האינטרס של המבקשים היה כה חזק עד כי היה זה נכון להעדיף אותו על הזכויות החוקתיות הבסיסיות של המשיב להתגורר בבית אמו עם הגבלות תנועה כאלה ואחרות. במקרה דנן, בית המשפט קבע כי היות והמשיב לא היה מעורב במסגרות טיפוליות שונות, והיות והמסוכנות ממנו הוגדרה על ידי הגורמים המקצועיים כ"נמוכה עד בינונית", היה מקום להתחשב במבקשים ולהאריך את צו ההגנה. עם זאת, האיזון הראוי בין הזכויות השונות נעשה במקרה זה על בסיס מימד הזמן.
דהיינו, הצו לא הוארך לשנתיים (כפי שהתבקש) אלא לשלושה חודשים בלבד. "יש לזכור, כי קרבן מעשה האינוס סובלת ממצב פוסט-טראומתי והיא על סף שבירה (רק מהידיעה שהמשיב השתחרר ממאסרו ולא כל שכן מהעובדה הוא עלול להתגורר בעיר)", הודגש בפסק הדין.
