בין בעלי הדין, בני זוג בנפרד, נדונה תביעה למזונות בנם המשותף. במסגרת הדיון בתביעה דרש בית המשפט כי המערער יחשוף בפניו דו"חות רווח והפסד של חברה לביטוח אשר בה הוא שותף.
המערער הגיש בקשה לפסילת בית המשפט. בית המשפט דחה את הבקשה. בהחלטתו ציין בית המשפט כי הבקשה הוגשה על ידי המערער בעצמו, למרות היותו מיוצג. עוד ציין כי הבקשה מלאה בדברי ביקורת והשתלחות כלפיו.
לגופן של טענות קבע בית המשפט כי החלטותיו הנוגעות לצדדים שלישיים, מתייחסות לצדדים המזוהים עם המערער, והן עמדו ועומדות במבחן בפני בית המשפט המחוזי ולכן אין להידרש להן, וכי ניתנה לבא-כוחם ההזדמנות להביע עמדתו בעניין.
כך גם דחה את השגות המערער על אופן ניהול הדיון. על החלטה זו הוגש ערעור זה.
החלטה:
א. דין הערעור להידחות. אכן, יש מקום לטענה בדבר התמשכות ההליכים בתביעת המשיבה.
ואולם, לאור ריבוי הבקשות שהוגשו בתיק אין להתפלא על כך. זאת ועוד, הרושם העולה מקריאת החומר שהוגש הוא כי חוסר שביעות הרצון של המערער נובע מהחלטת בית המשפט בנוגע לגובה המזונות הזמניים לקטין ומניסיונו של בית המשפט לברר את כושר השתכרותו ויכולתו הכלכלית של המערער לשם קביעה סופית בדבר סכום מזונות הקטין, אפילו יש באופן הבירור כדי לפגוע בפרטיות של צדדים שלישיים.
ב. אין בחוסר שביעות הרצון מצד המערער מהחלטות בית המשפט כדי לבסס עילת פסלות. גוף ההחלטה הוא שצריך לעמוד לביקורת ולא גופו של היושב בדין.
ג. גם כאשר יש לבעל דין טענות כלפי בית המשפט עליו להימנע מנקיטת לשון בוטה בבקשה גופה כלפי המותב העושה מלאכתו נאמנה, ואין בעובדה כי המערער ניסח את בקשת הפסלות בעצמו כדי להצדיק נקיטת לשון כזו.
הערעור נדחה
