בית משפט השלום בנצרת קיבל חלקית את תביעתו של אדם שהושעה מבית הספר בעת שהיה תלמיד בכיתה יא', אשר תבע את מנהלת בית הספר, רכז השכבה, והנהלת בית הספר בגין רשלנות, הפרת חובה חקוקה ולשון הרע, והעמיד את תביעתו על סך 375 אלף שקלים.
כל הכיתה הורחקה מבית הספר בעקבות זריקה של שולחן מחלון הכיתה
בשנת 2005, בתחילת חודש אוקטובר, כאשר היה התובע תלמיד בכיתה יא', נזרק שולחן מאחד החלונות בכיתתו, הממוקמת בקומה השנייה. למרות שלמרבה המזל, איש לא נפגע, החליטה הנהלת בית הספר להתייחס לאירוע החמור ולערוך חקירה למציאת האשמים. ביום חקירת האירוע נעדר התובע מבית הספר, מסיבות אישיות ובאישור.
לאחר שהתלמידים סירבו למסור את שמם של המעורבים באירוע, החליטה ההנהלה להשעות את כל תלמידי הכיתה למשך שישה ימים, במהלכם היתה גם חופשת חג, עד לפגישה עם הוריהם בה יאלצו התלמידים למסור את שמות המעורבים.
התובע מורחק למשך חודש מבית הספר
למחרת, הגיעו התובע ואמו לשיחת הבהרה בעניין, לאחר שזה נעדר מבית הספר ביום האירוע. לאחר השיחה, הוחלט להרחיק את התובע מבית הספר עד לתחילת נובמבר. כחודש לאחר הרחקתו, שלח התובע, באמצעות בא כוחו, דרישה לביטול מידי של ההשעיה כאשר עותק מהמכתב נשלח במקביל למפקח בית הספר.
משקיבל המפקח את המכתב, זימן אליו את מנהלת בית הספר ואת סגניתה לישיבה בעניין שלאחריה הוחלט להשיב את התובע לבית הספר. לאור העובדה שחבריו לכיתה יצאו יום קודמת לפעילות גדנ"ע, נקבע כי התובע יחזור ללימודים וילמד עם המורים באופן פרטי על מנת שיוכל להשלים את חומר הלימודים שהפסיד, וידביק את הפער. אל הגדנ"ע, הבטיחה ההנהלה, ייצא התובע בשנה שלאחר מכן. ההנהלה פירטה את כל האמור במכתב שנשלח באמצעות בא כוחה לתובע.
התובע: הנהלת בית הספר פעלה באופן לא חוקי
בתביעתו, טען התובע, כי לא היתה כל הצדקה להרחקתו מבית הספר מאחר ולא היה מעורב כלל באירוע. לפיו, הנהלת בית הספר פעלה שלא כחוק, תוך הפלייתו הברורה, וניהלה נגדו חקירה שהיתה מלאה בסחיטה ואיומים על עתידו. כמו כן, טען כי הוא זומן לחקירה משטרתית, תוך הפרה בוטה של חוק הנוער, חוק זכויות התלמיד וחוזר מנכ"ל משרד החינוך.
עוד לטענתו, בעצם הרחקתו מבית הספר, שללה ממנו הנהלת בית הספר את הזכות להיבחן בבחינת הבגרות. לבסוף, טען התובע, כי בהתנהלותה, הוציאה ההנהלה את דיבתו רעה, והציגה אותו כתלמיד נכשל מול כיתתו, בכוונה לפגוע בו.
הנהלת בית הספר: ההרחקה היתה הכרחית לנוכח התנהגותו של התובע
מנגד, הכחישו הנתבעים את טענות התובע וטענו כי הם פעלו לפי חוק וכי לא ניתן היה להימנע מהרחקתו. לטענתם, התגרה בהם התובע בשיחת הבירור, והצהיר בפניהם כי הוא יודע מי התלמידים המעורבים באירוע, על אף שלא היה במקום, וכי הוא אינו מעוניין למסור להם את שמותיהם.
עוד טענו הנתבעים כי מעורבות שוטר קהילתי בעניין היתה הכרחית וכי התובע לא הורשה לצאת לגדנ"ע לאור התנהגותו השלילית. לבסוף טענו הנתבעים כי לא נגרמו בסופו של דבר נזקים לתובע, ואם היו, הרי הוא אף לא פעל על מנת להקטינם, ועל כן אין מקום לפצותו.
ביהמ"ש: עדות התובע מלאת סתירות
בתחילת דבריו הביע השופט את מורת רוחו מעדויות התביעה, וקבע כי מהימנותן מוטלת בספק, וכי עדות התובע בעצמו היתה מלאת סתירות. כך למשל, טען התובע כי המקרה אירע בחודש ספטמבר, כאשר האירוע התרחש באוקטובר; כך למשל כשטען בתחילה שנזרק כיסא מהכיתה ולאחר מכן שינה גרסתו, וטען כי למעשה נזרק שולחן; וכך למשל כאשר נסתרה טענתו שרכז השכבה דיבר עימו בטלפון ביום האירוע ואיים עליו, כאשר הוכח כי לא טלפנו אליו כלל.
השופט מנה בסך הכל 11 סתירות שנתגלו בעדות התובע, ולפיכך קבע כי עדותו אינה מהימנה ואין מקום לפצותו בגין הנזקים שטען שנגרמו לו.
יחד עם זאת, קבע השופט, כי גם לאחר עדותו הבעייתית של התובע, אין להתעלם מן העובדה כי אכן הורחק מבית הספר ועל כך אין מחלוקת. הרחקה זו, לפי דברי השופט, פגעו בזכותו של התובע לחינוך, ונעשו תוך הפרת חובה חקוקה של הנתבעים. לדבריו, הם פעלו בניגוד לחוק זכויות התלמיד, וכן בניגוד לחוזר מנכ"ל משרד החינוך, אשר עומדים על זכויותיהם של התלמידים ונועדו להגן עליהם מפני הרחקה שכזו, המביאה בצידה נזקים לימודיים וחברתיים.
יש לך שאלה?
פורום ייצוג משפטי בכתב תביעה וכתב הגנה
פורום תביעה אזרחית | תביעה משפטית
לפיכך, חייב השופט את הנתבעים בתשלום פיצוי בסך 15 אלף שקלים לתובע בתוספת 5,000 שקלים הוצאות משפט, וזאת לאחר שלא עלה בידי התובע להוכיח שהוצאה דיבתו, או שאכן נחקר במשטרה כפי שטען.
