בהסכם הלא רשמי שלנו נקבע שהבן, בן ארבע, ישהה אצל אביו שלושה ימים בשבוע, ושנינו נחלוק בהוצאות על הצהרון והחוגים. מאז שהוא התחיל קשר חדש הוא מבטל פגישות, מאחר בתשלומים ומדבר על כך שאולי לא מתאים לו להיות מעורב כל כך. חיינו יחד ארבע שנים בלי נישואין, ומעולם לא חתמנו על שום מסמך חוץ מהסכם שכירות. האם הסכמה בעל פה על זמני שהות והוצאות מחייבת אותו משפטית אם הוא פשוט מחליט להפסיק?

כשיש הסכם שמקבל תוקף של פסק דין הוא פסק דין לכל דבר ולכן ניתן לאכוף אותו.
מה שאתם עשיתם זה הסכם בע"פ שזלג למציאות שזו בעצם ההתנהגות שלכם. אם תצליחי להוכיח שהוא נניח היה מעביר מדי חודש 2,000 ש"ח אז תוכלי לומר כי זה מה שיש לחייבו. כנ"ל לגבי ימי ההורות.
בסוף, ובמקרה של מחלוקת כל צד טוען את טענותיו ומצליח (או לא) לשכנע את הערכאות.
ברור שאם זה התקבע והיה מספיק זמן, יהיה קל יותר לשכנע את הערכאות, בית הדין הרבני או בימ"ש לענייני משפחה, שכך התנהלתם "תמיד", וכך יש להמשיך.
חיה לזר נוטקין - עו"ד * מגשרת * נוטריון
דיני משפחה וגירושין / אפוטרופסות וייפוי כוח מתמשך / צוואות ועזבונות
שאלו את מנהל/ת הפורום:
חיה לזר נוטקין - משרד עורכי דין , נוטריון, גישור
055-4533076
המידע המוצג כאן אינו מהווה ייעוץ משפטי ו/או המלצה מכל סוג ו/או חוות דעת, מומלץ לפנות לייעוץ מקצועי טרם נקיטת כל הליך. כל הסתמכות על המידע המוצג כאן היא באחריותך בלבד. הגלישה באתר היא בכפוף לתקנון האתר

1. חובת ההוכחה עליך. 2. משאלתך עולה כי בן הזוג כבר עבר לבית משפחתו (ראי את המשפט האחרון של שאלתך) 3. מאחר והייתה פה פרידה וחזרה יעלו כאן שאלות כבדות משקל ולכן נכון יהיה לקבל ייעוץ משפטי ולאגור כמה ש...
המשך תשובה