תקיפה של נהג לאחר בקשת פרטים בעקבות תאונה בין שני רכבים

עבירות אלימות נתפסות על ידי בית המשפט כנגע חברתי שיש למגרו. זאת באמצעות אכיפה בלתי מתפשרת של החוק והטלת עונשים מרתיעים. עם זאת, ישנם מקרים בהם ענישת הנאשמים בביצוע עבירות אלימות הינה מקלה, לאור הנסיבות הפרטניות של המקרה. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.

יש לכם שאלה?
פורום משפט פלילי
פורום מעצר - זכויות עצורים ושחרור ממעצר
פורום רישום פלילי
פורום כתב אישום במשפט הפלילי

 

במקרה זה, ניתן גזר דין לשני נאשמים שהורשעו על פי הודאתם בעבירות של תקיפה חבלנית בתנאים מחמירים. במסגרת הסדר טיעון, הנאשמים הודו שבתאריך ה-2.09.05 הם נסעו במכונית שבה נהג הנאשם הראשון. במהלך נסיעתם, פגעו במכוניתו של המתלונן. בתגובה לבקשת המתלונן לקבל את פרטי הנהג, הנאשם הכה את הראשון בפיו. הנאשם השני הצטרף אליו והכה את המתלונן בראשו באמצעות חפץ לא מזוהה. הנאשמים המשיכו ותקפו את אשת המתלונן, שניסתה להגן על בעלה מפניהם.

כתוצאה מהתקיפות, המתלוננים נחבלו: למתלונן נגרמו חתכים עמוקים בקרקפת, נפיחות באוזן וחבלות בזרוע וברגל. לאשתו נגרם סימן כחול והיא סבלה מכאבים בכתף. לאחר ההרשעה, בית המשפט אישר את דחיית הטיעונים לעונש עד לאחר קבלת תסקיר משירות המבחן בעניינם של הנאשמים.

תסקיר שירות המבחן

שרות המבחן התייחס לעובדה ששני הנאשמים עלו מאיראן מספר שנים לפני קרות האירוע ולנסיבות האישיות של כל אחד מהם. נטען שהנאשם הראשון לא הבין את משמעות ההליך בבית המשפט והוא נמנע מלקבל על עצמו את האחריות לאירוע. לטענת שירות המבחן, הנאשם אף לא הבין את הבעייתיות שהייתה בהתנהגותו. לעומתו, הנאשם השני קיבל על עצמו את האחריות לחלקו באירוע ולא התנער מהודאתו. קצינת המבחן התרשמה שהיה מדובר באירוע חריג בחיי הנאשם, שהיה בעל עבודה מסודרת.

טיעוני הצדדים לעונש

התובעת נדרשה לחומרת העבירה נשוא ההרשעה. היא התייחסה לכך ששימוש באלימות הפך לדרך נפוצה לפתרון סכסוכים. משכך, בית המשפט התבקש להחמיר עם הנאשמים, בפרט לאור הפגיעה הקשה שפגעו במתלוננים. לגישת התובעת, חומרת העבירה הצדיקה הטלת עונש מאסר בפועל. בהתחשב בעבר הפלילי של הנאשמים, התובעת הסכימה להסתפק בעונש מאסר קצר שניתן היה לרצותו בעבודות שירות.

עם זאת, התובעת ביקשה להבחין בין הנאשמים. שכן, לחובת הנאשם הראשון עמדה הרשעה פלילית נוספת והתנערות מקבלת אחריות, בעוד שהנאשם השני קיבל על עצמו את האחריות לחלקו. לבסוף, בית המשפט התבקש להטיל על הנאשמים, בנוסף למאסר בפועל, מאסר מותנה, קנס ופיצוי למתלוננים.

מאידך, הסנגור ביקש שלא להחמיר עם הנאשמים. הוא הדגיש את נסיבותיהם האישיות, עברם הנקי ואת הודאתם. לטענתו, נסיבות אלו הצדיקו הימנעות מגזירת קנס כבד ומאסר בפועל, גם על דרך עבודות שירות.

דיון והכרעה

השופטת שמעה את טיעוני הצדדים ולבסוף הגיעה למסקנה שמעשי הנאשמים היו חמורים. השניים תקפו יחדיו את המתלונן ואשתו, והשתמשו באלימות לצורך פתרון הסכסוך. השופטת הדגישה את הלך הרוח המשפטי לפיו היה צורך בענישה מחמירה בגין עבירת האלימות. היא מצאה משנה חומרה במעשי הנאשמים היות והם היו שני אנשים צעירים, בשנות העשרים לחייהם, מול זוג אנשים מבוגרים. הנאשמים ניצלו את כוחם הפיזי והכו בחוזקה את המתלוננים בגופם. בכך הם גרמו לשניים חבלות שחייבו טיפול רפואי. השופטת קבעה שכל חטאם של המתלוננים היה בכך שביקשו מהנאשם שנהג ברכב את פרטיו, כפי שהתחייב מהחוק.

לא זו אף זו, הנאשם הראשון התנער מהודאתו בפני קצינת המבחן, לא קיבל על עצמו אחריות לעבירות וניסה לגולל את האשמה על המתלונן. השופטת קבעה שהתנהגות זו הצדיקה תגובה שיפוטית חמורה, שהיה בה כדי להשיג הרתעה אישית וכללית כאחד. עם זאת, השופטת לא התעלמה משיקולי הקולא כפי שהובאו על ידי הסנגור. אמנם, השופטת דחתה את טענות הסנגור באשר למצבם הכלכלי החמור של הנאשמים היות ולא הובאו הוכחות, אך התחשבה לקולא בעברם הנקי של השניים, גילם הצעיר והודאתם בבית המשפט. כמו כן, התביעה עצמה לא ביקשה למצות עמם את הדין וצמצמה עתירתה למאסר קצר.
גזר הדין
בסופו של דבר, השופטת גזרה על הנאשם הראשון 18 חודשי מאסר, מהם שישה בפועל והיתרה על תנאי. על הנאשם השני הוטלו 12 חודשי מאסר, מהם ארבעה לריצוי בפועל והיתרה על תנאי. כמו כן, כל אחד מהנאשמים חויב בפיצוי לכל אחד מהמתלוננים בסך של 2,500 ₪ וקנס.