הרשויות המקומיות נוהגות לבצע פעולות תיקון ובניית תשתיות לעתים תכופות. לא אחת, עבודות הבניה והתיקון טרם מסתיימות והאתר נותר ללא השגחה ושילוט מתאימים. כמו כן, ייתכן כי גם כאשר העבודות הסתיימו, הושארו במקום מפגעים העלולים לגרום לנזק. במקרים אלו, ובייחוד במקרים בהם מדובר בשטחים שבהם עוברים אנשים רבים, בהחלט עלול להיווצר מקרה בו אחד העוברים במקום יפצע עקב ההתקלות במפגע שהושאר במקום.
יש לכם שאלה?
הטענה הטיפוסית הנטענת כלפי הרשויות השונות, היא התרשלותן בביצוע עבודות הבניה או תיקון התשתיות. תביעה מעין זה עמדה בפני בית המשפט בפרשה הנידונה. התובעת, בת 69 שנים, מעדה ממרצפת אבן בולטת עת שטיילה עם בתה בגן "מאיר" בתל אביב. כתוצאה מהמעידה התובעת נחבלה. על פי חוות הדעת הרפואית שצירפה התובעת לכתב תביעתה, נקבעה לה נכות לצמיתות בשיעור של 20%. התובעת צילמה את המפגע ותבעה בנזיקין את עיריית תל אביב, הנתבעת 1, ואת החברה המבטחת אותה, הנתבעת 2.
הנתבעות טענו כי התובעת נפלה מחוסר זהירות שלה עצמה. כמו כן, הנתבעות טענו כי קיימת אי התאמה בין מקום הנפילה הנטען לבין תמונות מקום הארוע. לעניין הנזק, צירפו הנתבעות חוות דעת רפואית משלהן, לפיה שיעור הנכות לצמיתות של התובעת מסתכם בשיעור של 10% בלבד.
בית המשפט - "גנים ציבוריים אמורים להיות מתוחזקים"
בית המשפט בחר לקבל את גרסאות התובעת ובתה לגבי אופן קרות התאונה, ולגבי מיקום התאונה. בפסק הדין נקבע כי התמונות שצולמו במקום גיבו את גרסאות התביעה. בית המשפט דחה את כל טענותיהן של הנתבעות, תוך שהוא ציין כי חלקן אף היו "מקוממות". כמו כן, דגש מיוחד הושם על טענת האשם התורם אותה העלו הנתבעות, לפיה רבץ על התובעת אשם תורם לקרות הפגיעה. אשם תורם זה, לטענתן, ראוי שיפחית את גובה הפיצוי, ככל שזה יקבע על ידי בית המשפט. בעניין זה, בית המשפט קבע כי גנים ציבוריים אמורים להיות מתוחזקים במיוחד עקב כך שמבקרים בהם אנשים רבים, לרבות ילדים, וכי לתובעת לא היתה סיבה לחשוד כי עתידה הייתה להתקל במפגע המדובר.
לאחר מכן, בית המשפט הזכיר את ההלכה הפסוקה לגבי מדרכות ורחובות הערים. לפי הלכה זו, לא מצופה מהמדרכות והרחובות להיות ישרים באופן מתמטי, כך שבהחלט יתכנו בליטות או הפרשי גובה במדרכות וברחובות. עם זאת, במקרה זה דובר במרצפת שבורה ובולטת, בעלת שוליים חדים, שיצרה הפרש גובה ממשי. כמו כן, בית המשפט ציין כי רשות מקומית חבה חובת הזהירות, וכי בגדר חובתה זו אחראית על תיחזוק וטיפול כל השטחים הציבוריים המצויים ברשותה. כחלק מכך, עיריית תל אביב, הנתבעת ה-1, הייתה צריכה לצפות כי הותרת המרצפת השבורה והבולטת עלולה לגרום לתובעת ליפול ולהפגע.
לסיכום,
לסיכום, בית המשפט קבע כי הנתבעת 1 חבה בתשלום נזקי התובעת, ומתוקף כך – חבה גם חברת הביטוח המבטחת אותה, הנתבעת 2. בית המשפט קבע כי שיעור הנכות לצמיתות, הרפואית והתפקודית, תהא בשיעור של 15% (שיעור ביניים לשיעור לו טענו הצדדים). בית המשפט התרשם כי לאחר הפגיעה תתקשה התובעת לבצע את מטלותיה, וכי היא אף תזדקק לעזרה סיעודית מוגברת בעתיד.
לאור האמור, נקבע לטובת התובעת פיצוי על סך 125,000 שקלים, בגין: היעדרות ילדי התובעת מהעבודה למען הטיפול בה, כאב וסבל והוצאות רפואיות. כמו כן, בית המשפט פסק לטובת התובעת תשלום שכר טרחה בשיעור של 20% משווי הסכום הכולל שנפסק לטובתה, תשלום האגרה ששילמה לבית המשפט ותשלום עלות חוות הדעת הרפואית שהגישה.
