על פי חוק הירושה, ירושה הינה פעולה משפטית של העברת רכוש מאדם שנפטר ליורש. במשפט הישראלי הירושה יכולה להתבצע בשני אופנים. האחד הינו ירושה על פי דין, במסגרתה היורשים נקבעים לפי הוראות חוק הירושה. השני הינו ירושה על פי צוואה, במסגרתה למצווה שנפטר מוענק חופש מלא לצוות את כספיו למי שנפשו חפצה. עם זאת, המשפט התערב במתן הירושה, וביקש להגביל את החופש לרשת לעקרונות שונים, ביניהם קדימות של מי שהיה תלוי כלכלית במנוח ועומד במבחני נזקקות שונים.
יש לכם שאלה?
פורום עיזבון
פורום ירושות וצוואות
פורום מזונות
פורום חלוקת רכוש
פורום בית הדין לענייני משפחה
התובעת והמנוח קיימו מערכת יחסים זוגית, כאשר למנוח היו ילדים נוספים מחוץ למסגרת זו. לאחר מותו של המנוח, התובעת הגישה תביעה לבית המשפט כנגד הנתבעים, יורשיו של המנוח, שהיו ילדיו. התביעה עסקה בפסיקת תשלום מזונות לזכותה בסכום של כ-7,500 ₪. בנוסף, התובעת דרשה לחייב את הנתבעים בעלות ניתוח פרטי שתבצע, בעלות של כ-26,250 ₪.
הנתבעים טענו מנגד כי הזכות של התובעת למזונות נשללה ממנה.
הכרעת בית המשפט
השופט דחה את טענת הנתבעים כי הזכות של התובעת למזונות נשללה ממנה, שכן הנתבעים לא הצליחו להביא כל ראיה ולהוכיח כי היו קיימות עילות כלשהן לשלילת הזכאות של התובעת. בנוסף, נקבע כי התובעת הייתה זכאית לקבלת תשלום מזונות, עוד כאשר המנוח היה בן החיים, והוא לא העלה כל טענה כנגד התובעת בהקשר זה.
השופט ציין כי מזונות מן העיזבון מהווים חריג לכלל "מצווה לקיים את דברי המת". התפיסה היא כי מזונות אלו אינם חלק מהעיזבון, אלא חוב שלו.
השופט בחר ליישם על מקרה זה את "מבחן הנזקקות", אשר מופיע בסעיף 56 לחוק הירושה. סעיף זה מהווה חקיקה סוציאלית ומקנה לבני המשפחה אשר מפורטים בו, ובכלל זאת לבן הזוג של המנוח, זכות למזונות, אם הם מוכיחים את נזקקותם לתמיכה כלכלית לצורך סיפוק צרכיהם ההכרחיים.
השופט בחן את היקף המזונות אשר נתבעו על ידי התובעת, וקבע כי הסכומים המבוקשים היו מופרזים, שכן כל המשפחה התפרנסה ממשכורת בסך של כ-5,000 ₪. בנוסף, השופט בחן את המקורות הכלכליים האחרים אשר עמדו לזכותה של התובעת, לצורך הכרעה בשאלת נזקקותה. השופט פירט שהתובעת הייתה זכאית לקצבה מהמוסד לביטוח לאומי בסך 2,000 ₪. יתר על כן, לזכות התובעת עמדו סכומים נוספים משמעותיים: 70,000$ אשר יתקבלו ממכירת הדירה, מחצית מהכספים אשר יתקבלו ממכירת הרכוש המשותף, וכן פדיון דמי כתובה בשווי של כ-200,000 ₪.
השופט קבע כי כספים אלה היו יכולים לשמש לתובעת לצורך מחייתה. לפיכך, השופט הסיק כי התובעת לא עמדה בתנאי מבחן הנזקקות, שכן היא הייתה עתידה לקבל כספים רבים אשר היה בהם כדי לספק את צרכיה ההכרחיים.
לסיכום, בית המשפט קבע כי התובעת לא הייתה זכאית לתשלום מזונות על חשבון יורשיו של המנוח. בנוסף, בית המשפט קבע כי המזונות הזמניים אשר קיבלה התובעת היו כנגד תשלום דמי הכתובה וחלקה בכספים המשותפים, להם הייתה זכאית. לפנים משורת הדין, בית המשפט חייב את הנתבעים לשאת בתשלום מחצית מעלות הניתוח של התובעת.
