בכל תביעת נזיקין, התובע נדרש להוכיח קיומו של נזק שהתרחש בעקבות עוולה מסוימת. כלומר, עליו להוכיח שהתקיים קשר סיבתי בין האירוע הנזיקי הנטען לבין נזקו שלו. לא פעם, בית המשפט קובע שבעל הדין הנתבע אכן התרשל, הפר חובה חקוקה או ביצע עוולה נזיקית אחרת, אך התביעה נדחית. הסיבה לכך יכולה להיות, בין השאר, נעוצה בקביעה כי לא הוכח כי היה קשר סיבתי כנדרש. לעיתים, בתי המשפט מתחילים את הדיון בשאלת הקשר הסיבתי ובמידה שנפסק כי קשר זה לא התקיים, הרי שאין טעם לדון בשאלת החבות. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לכם שאלה?
במקרה דנן, הוגשה לבית המשפט תביעה נזיקית לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת. על פי עובדות כתב התביעה, התובעת, מורה במקצועה, עסקה בהוראה משנת 1977 ועד שנת 2000, עת יצאה לפנסיה מוקדמת עקב מצבה הרפואי. החל משנת 1981 היא הועסקה על ידי המדינה בבתי ספר שונים בהם נעשה שימוש בגירי כתיבה. לטענת התובעת, עקב השימוש הקבוע והרציף בגיר הכתיבה על הלוח, נגרמה לה דלקת ריאות קשה. לדידה, המדינה הייתה אחראית לנזקיה עקב הפרת חובה חקוקה ורשלנות. בנוסף, נטען כי החברה שייצרה את הגירים נשאה באחריות מכוח חוק האחריות למוצרים פגומים, תש"ם – 1980.
מנגד, הנתבעות טענו שלא היה קשר בין מצבה הרפואי של התובעת, לבין השימוש בגיר הכתיבה. הודגש שמחלת הריאות התגלתה אצל התובעת שנתיים לאחר שהאחרונה יצאה לפנסיה מוקדמת. כלומר, מחלת הריאות לא הייתה הסיבה לפרישתה. בנוסף, נטען כי גם אם היה קשר בין מחלת התובעת לשימוש בגיר, האחריות לכך לא חלה על הנתבעות. חיזוק לטענה זו הנתבעות מצאו במחקרים שנערכו בארץ בהם נמצא שאבק גיר הכתיבה לא מזיק ובעובדה שהמוסד לביטוח לאומי לא הכיר במחלה ריאתית כמחלת מקצוע שנבעה משימוש בגיר בעת ההוראה.
בנוסף, חברת ייצור הגירים טענה שגיריה נמכרו למדינות המערב, שם עמדו בתקנים מחמירים שנקבעו למוצר. כמו כן, נטען כי לפי סעיף 4(א)(2) לחוק האחריות למוצרים פגומים, לחברה עמדה הגנה מפני התביעה.
דיון והכרעה - האם הנזקים נגרמו למורה בשל השימוש בגירים?
במקרה זה, מונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט על מנת להכריע בשאלה האם מחלת התובעת נגרמה עקב שימוש בגיר הכתיבה. זאת לאחר שמומחים מטעם הצדדים הציגו חוות דעת סותרות בעניין זה. לשיטת מומחה בית המשפט, אבק הגיר לו נחשפה התובעת אכן גרם למחלת הריאות, אך היה מדובר בתגובה ריאתית נדירה שנבעה מהטיפול הרפואי אותו קיבלה האחרונה בעבר עקב מחלת הסרטן.
כלומר, התגובה לא הייתה ניתנת לצפייה. אולם, במהלך חקירתו הנגדית של המומחה התברר כי הוא לא היה מודע לרכיבי גיר הכתיבה בו התובעת נהגה להשתמש ולא ידע מה מהם גרם במדויק למחלה. בנוסף, הסתבר שהמומחה הניח הנחות נוספות שנסתרו בעת החקירה הנגדית. למשל, שהתובעת עברה בדיקות רפואיות מסוגים שונים, בעוד שפועל הן לא בוצעו. כמו כן, חוות דעתו לא זכתה לתימוכין במדע הרפואה. זאת מאחר שהספרות שעלתה בקנה אחד עם חוות הדעת והובאה בפני השופט הייתה מעטה ולא היה בה כדי לתמוך במסקנות חוות הדעת.
אי לכך, השופט לא העניק לחוות דעתו משקל רב. לא זו אף זו, גם המומחה מטעם התובעת תמך בקיומו של קשר בין החשיפה לגיר למחלה, אך האחרונה לא הביאה ראיות מטעמה לעניין זה, פרט לחוות הדעת. כלומר, השופט קבע שהתובעת לא הרימה את נטל ההוכחה בדבר הקשר הסיבתי בין מחלתה לחשיפה לגיר הכתיבה. זאת במיוחד לאור העובדה שהיה מדובר במקרה הראשון שהובא לפני בית המשפט ובו נטען לקשר בין מחלת ריאות לשימוש ממושך בגיר כתיבה. בשל שלילת הקשר הסיבתי, השופט לא מצא טעם לדון בשאלת חבות הנתבעות מכוח פקודת הנזיקין וחוק האחריות למוצרים פגומים.
.png)
