עניינה של פרשה זו הוא תביעת נזיקין של אישה כנגד בעלה המסרב לתת לה גט. סוגיית סרבנות הגט הינה תופעה אשר רבות נכתב עליה, הן בעיתונות והן בפסיקה. נשים וגברים סובלים מסרבנות גט אשר גורמת להם להיות "כלואים" בקשר נישואין אשר אבד עליו הכלח זה מכבר. להלן דוגמא למקרה בו אישה הגישה כנגד בעלה תביעת פיצויים בעקבות אי מתן גט. התביעה התקבלה במעמד צד אחד, וזאת לאחר שהוכח כי הבעל לא קיים פסק דין שניתן כנגדו 11 חודשים קודם לכן.
יש לכם שאלה?
במקרה דנן, בית הדין הרבני חייב את הבעל, הנתבע בפרשה זו, לתת גט לאישתו (התובעת). בית הדין הרבני אף הטיל על הבעל סנקציות לפי חוק בתי דין רבניים (קיום פסקי דין של גירושין) תשנ"ה - 1995. תחילה, בית הדין הטיל צווי הגבלה על הנתבע ולאחר מכן אף הורה על מאסרו, אשר יהא תקף כל עוד לא ייתן לתובעת את הגט. משלא קיים הנתבע את הוראות בית הדין, האישה הגישה תביעה נזיקית זו. הנתבע לא הגיש כתב הגנה, ואף לא הגיע לדיון בבית המשפט. אי לכך, בהליך זה, בית המשפט התבקש על ידי התובעת לפסוק לטובתה במעמד צד אחד.
ההכרעה
בפסק הדין נקבע כי הוכח בפני בית המשפט שמסמכי התביעה הומצאו לנתבע כדין. היות והנתבע לא הגיש כתבי הגנה, ואף לא הגיע לדיון, בית המשפט החליט לפסוק להעניק לתובעת פסק דין בהעדר הגנה. עם זאת, ובהסכמת התובעת, בית המשפט הכריז כי פסק דין זה יתבטל לו "יתן הנתבע לתובעת את גיטה תוך 30 יום מיום שתעשה לו המצאה כדין של פסק דין זה". היות ורצון בית המשפט היה מתן הזדמנות נוספת למתן הגט לא נקבע סכום פיצוי ספציפי אלא רק הוצהר כי התובעת זכאית לפיצוי נזיקי בגין סירוב הבעל.
