פציעה בטורניר כדורגל - האם שוטר יוכר על ידי קצין התגמולים?

על מנת לקבל הכרה כנכה מטעם קצין התגמולים ומכוח חוק הנכים (תגמולים ושיקום), על הנפגע להוכיח שפגיעתו התרחשה תוך כדי שירותו הצבאי או המשטרתי ועקב השירות. כלומר, שקיים קשר סיבתי בין הפגיעה לשירות במערכת הביטחון. במקרים רבים, התביעות נדחות בשל היעדרו של הקשר הסיבתי. לחלופין, בית המשפט מכריע שקשר זה התקיים במקרה הנדון. להלן דוגמא בנושא.

יש לכם שאלה?
פורום נכי צה"ל
פורום תאונות כלליות - בבית, ברחוב, שטח ציבורי, מתקני ספורט, פיצויים ועוד
פורום אחוזי נכות
פורום מחלת מקצוע
פורום תאונת עבודה

 

במקרה דנן, הוגש לבית המשפט ערר על החלטת קצין התגמולים. האחרון דחה את תביעת העורר באשר להכרתו כנכה והזכויות שנבעו מכך. על פי עובדות המקרה, העורר, שוטר יליד 1986, השתתף כשחקן כדורגל במסגרת טורניר שנערך בין מחוזות משטרת ישראל. לטענתו, הוא ייצג את מרחב גליל ובמהלך הטורניר, נפגע בברך שמאל. עקב הפגיעה, העורר הגיש תביעה לקצין התגמולים וביקש לתבוע הכרה כנכה. קצין התגמולים דחה את תביעתו משום שלטענתו, האירוע לא התרחש עקב השירות במשטרה כמשמעו בסעיף 1 לחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט - 1959.

הלכה למעשה, גדר המחלוקת בין הצדדים נסבה סביב השאלה האם איש משטרה שהשתתף כשחקן במסגרת טורניר משטרתי ואף נטל חופשה לשם כך, נחשב כשוטר בשרות עת נפגע.

הטיפול בפציעה

השופט ציין שלא הייתה מחלוקת באשר לעובדה שהיה מדובר בטורניר בינלאומי שהיה עתיד להיערך בחו"ל ולכלול נציגויות משטרה של מדינות נוספות. בנוסף, התחרות בה העורר נפצע הייתה בין מחוזות המשטרה בארץ ולפציעתו היו עדים רבים. מיד לאחר הפציעה, בעוד העורר שכב על הארץ, הגיעו אליו חבריו וחובש משטרתי. בהשגחת החובש, העורר הורם על ידי חבריו ופונה מהמגרש. עם סיום המשחק, החברים סייעו לו להגיע לרכב המשטרה שהחזירם לביתם. כתוצאה מהפגיעה, לעורר נגרם קרע במניסקוס הפנימי שחייבו לעבור ניתוח. קרי, לפציעה היו השלכות ועד למועד ניהול הדיון דנן, העורר היה מוגבל ביכולת תפקודו.

לטענת קצין התגמולים, לא היה מקום לראות בפעילותו של העורר כפעולה שהתקיימה עקב השירות. זאת בשל העובדה שהפעילות במסגרת קבוצת הספורט לא הוכרה כמייצגת את משטרת ישראל בנוהל הנחיה פנימית כנדרש.

ההנחיות הפנימיות של המשטרה

השופט הדגיש שהנוהל אליו המשיב התייחס, קבע את הכללים להכרה בקבוצות ספורט כמייצגות את משטרת ישראל במפעלי ספורט. שכן, בנוהל זה הוגדרה מהי קבוצת ספורט של המשטרה. עוד נקבע שהמשטרה תיוצג במפעלי הספורט רק על קבוצות שהוכרו על ידי הוועדה המוסמכת. ועדה זו הוגדרה אף היא בנוהל. כמו כן, נקבע שהיעדרות מעבודה לצורך אימונים ותחרויות הינה חוקית ותיחשב כימי עבודה.
עם זאת, קצין התגמולים טען שהיות ופציעת העורר הייתה במהלך יום חופשה שלקח, לא היה מקום להחיל את שנקבע בנוהל ועל הערר היה להדחות. הוא הוסיף כי מאחר והעורר היה ביום חופש והטורניר לא התרחש בזמן העבודה, חוק תגמולים לחיילים ובני משפחותיהם (חבלה שלא בעת מילוי תפקיד), תשמ"ח – 1988, לא חל על המקרה.

לאחר שמיעת טענות אלו, השופט קבע שההנחיות הפנימיות שהוזכרו על ידי קצין התגמולים לא היו בגדר הנחיות ברזל שלא ניתן היה לסטות מהם. בעניינו של העורר, היו קיימות עדויות רבות בנוגע למעורבותו הרבה באימונים ובמשחק. כמו כן, לא נמצא כל פגם בכך שהוא נטל חופשה לצורך כך שכן, כל המהלך היה על דעת המשטרה ובעידודה.

עוד נקבע שהעורר קיבל היתר מכללא להשתתף באימונים לקראת הטורניר ובמהלכו. למעשה, היה די בכך שרכבי המשטרה הם שהסיעו את המשתתפים לצורך האימונים על מנת לקבוע שהתחרות הייתה במסגרת השירות.

סיכום

על כן, השופט סבר שההנחיות הפנימיות עליהן המשיב הצביע אפשרו סטייה מהן. זאת במיוחד לאור העובדה שפעילות העורר הייתה לטובת המשטרה ולא סתרה את ההנחיות עצמן, גם אם כל ההוראות שהיא כללה לא מולאו. משכך, נפסק שהפגיעה בברכו השמאלית של העורר נגרמה תוך כדי השירות ועקב השירות. לאור האמור לעיל, השופט הורה לקצין התגמולים להפנות את העורר לוועדה רפואית לשם קביעת אחוזי נכותו. בנוסף, הוצאות המשפט הושתו על קצין התגמולים.