המונח פשרה מתאר הסכמה בין צדדים לסכסוך כלשהו, באמצעות קבלת תנאים. עיקרון סופיות הדיון נועד לעודד פשרות ולהבטיח לצדדים להסדר כי ההסכמה אליה הגיעו במסגרת הפשרה, תסיים את סכסוכם באופן יעיל, ומבלי שההליכים בעניינם יפתחו מחדש.
יש לכם שאלה?
במשפט הישראלי קיימות שלוש רמות של פשרה:
- 79א(ב) לחוק בתי המשפט: הסדר פשרה עצמית - הצדדים יקבלו מבית המשפט תוקף ליישוב הסכסוך בניהם, ואיתו יוכלו ללכת הלאה לרשויות האכיפה, לדוגמא ההוצאה לפועל.
- 79א(ב) לחוק בתי המשפט: יוזמת בית המשפט - השופט עצמו פונה לבעלי הדין בהצעה להגיע לפשרה. במקרה שבו הצדדים אכן הצליחו להגיע לפשרה בניהם, הם יכולים לפנות לבית המשפט ולקבל תוקף של פסק דין לפשרתם.
- 79א(א) לחוק בתי המשפט: פסיקה בדרך של פשרה - לאורך השנים, בית המשפט נתפס בחברה הישראלית כמוסד שאחד מתפקידיו הינו לפשר בין הצדדים, ולכן במקרים כאלה עליו לאתר את הסעדים בדין, אשר באמצעותם ניתן יהיה לפשר בין הצדדים.
בפסק הדין רונן נ' סמואל נקבע כי כאשר מסמיכים את בית המשפט לפסוק בדרך של פשרה, אזי בית המשפט לא חייב לפסוק לפי ראיות, אלא יכול לעשות שימוש באינטואיציה שלו.
המקרה שלפנינו עסק בתביעת נזקי גוף שהוגשה על ידי התובעת, מכיוון שלטענת הוריה היא נפלה מגדר שהייתה מצויה בשטח הציבורי שהיה שייך לעיריית נצרת. הצדדים לתביעה זו הסמיכו את בית המשפט לפסוק על דרך הפשרה לפי סעיף 79א'(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984, על בסיס תחשיבי הנזק שנגרם לתובעת. הנתבעת ביקשה להסב את תשומת ליבו של בית המשפט לרשלנותם התורמת של הוריה הקטינה, ולחוסר חבותה בנסיבות העניין. בית המשפט בחן את טענות הצדדים, את תחשיבי הנזק וכן את עניין הרשלנות התורמת, וקבע כי על הנתבעת לשלם להורי הנתבעת 35,000 ₪.
.png)
