איומים בחשיפת בגידה מצדיקים הרשעה בסחיטה באיומים

סחיטה באיומים היא עבירה המוגדרת בסעיף 428 לחוק העונשין. העבירה מוגדרת כאיום על אדם, בכל דרך שהיא (בעל פה, בהתנהגות או בכתב), לפגוע בו או באדם באחר או ברכושו או בשמו הטוב. על העבירה להיעשות במטרה להביא את המאוים לעשות משהו או להימנע מכך. אדם המורשע בביצוע עבירה זו יכול להישפט לעונש מאסר של עד 7 שנים, ועד 9 שנים אם המאוים ביצע או נמנע מביצוע המעשה המדובר. השאלה האם במקרה עובדתי נתון הייתה סחיטה באיומים, תיבחן לפי מבחן אובייקטיבי (מבחן האדם הסביר), לפיו כדי שידובר בעבירה זו, נדרש שהאדם הסביר חש בדברים שנאמרו כאיום. אין די בתחושתו האישית של המאוים עצמו.

יש לכם שאלה?

פורום כתב אישום במשפט הפלילי
פורום עבירות מין ותלונת שווא במשטרה
פורום רישום פלילי

אישה הודתה והורשעה בעבירת סחיטה באיומים וקשירת קשר לביצוע פשע (סעיף 409 לחוק העונשין). האישה קשרה קשר עם נאשם נוסף לצורך סחיטתו של אדם נשוי. הנאשם הפנה את הנאשמת אל האדם הנשוי, היא קיימה איתו יחסי מין וקיבלה ממנו תשלום, לאחר מכן, היות והיא שמרה את הקונדום עם הזרע שלו, היא איימה עליו,כי אם לא ישלם לה כסף היא תתלונן במשטרה שהוא אנס אותה ותגלה על כך לאשתו.

הגבר לא הסכים לשלם לה את הכספים. אי לכך, האישה פנתה למשטרה (אך לא הגישה תלונה) וטענה כי האדם אמר לה שהוא גובה תשלום מטעמו של הנאשם, ואנס אותה. במקביל, הנאשם פנה אל המתלונן וסיפר לו, כי הנאשמת מתכוונת לספר לאשתו ולהתלונן במשטרה. כמו כן, הנאשם הוסיף כי "עדיף לסגור את הסיפור" ושהנאשמת לא תמלא את האיום שלה.

הנאשמים נפגשו עם המתלונן ובמהלך הפגישה האחרון שילם לאישה סכום תמורת הקונדום, את יתרת הסכום המתלונן סירב לשלם, וסוכם שאת הסכום הזה ישלם המתלונן לנאשם. הנאשם והנאשמת תיאמו ביניהם גרסאות ואף הנאשם ניסה לשכנע את המתלונן לבטל את התלונה שהגיש במשטרה.

השיקולים לעונש - נסיבות לקולא ולחומרה

בית המשפט עמד על נסיבותיה האישיות של הנאשמת, עולה חדשה ללא עבר פלילי, נשואה ואם לילדים, בעלת בעיות בריאות, ובמצוקה כלכלית (חובות, גם לנאשם עצמו אשר לחץ עליה להשיבו). הנאשמת הביעה חרטה וביקשה סליחה, עברה משבר נפשי עקב רגשות האשם והבושה ממעשיה. על רקע כל אלו, שירות המבחן מצא, כי הנאשמת עברה טראומה וזעזוע, והמליץ להטיל עליה עונש מרתיע ולא מעבר.

התביעה לעומת זאת ביקשה, כי יוטל על הנאשמת עונש מאסר בפועל (ולא עבודות שירות) בשל חומרת מעשיה, והתכנון המוקדם של האירוע, ולסחיטת המתלונן. ההגנה ביקשה לאמץ את המלצת שירות המבחן והדגישה, כי הנאשם הוא שהיה הרוח הפועלת והפעיל לחץ על הנאשמת להחזיר את הכספים שהייתה חייבת לו, הוא שבחר את "הקורבן", הנאשמת הודתה במעשה והביעה חרטה, מידת הפגיעה במשפחתה אם תיכנס למאסר בפועל וכו'.

בית המשפט ראה במעשי הנאשמת כמעשים חמורים מאוד - נעשו לאחר תכנון מוקדם, בתיאום ובקשר עם הנאשם ובהחזקת הראייה המהותית (הקונדום) - המצדיקים הטלת מאסר בפועל. עם זאת, בית המשפט מצא גורמים אשר יש ביכולתם להקל על עונשה של הנאשמת - היא לא הגישה תלונה במשטרה נגד המתלונן (כלומר לא הביאה לפתיחת תיק פלילי), הנאשם היה זה אשר יזם את כל המהלכים, הנזק שנגרם למתלונן לא היה כה חמור (נאמד רק בעוגמת נפש ובתשלום כספים), נסיבותיה האישיות של הנאשמת והמלצת שירות המבחן (כפי שהוצגה לעיל).

במקרה דנן, בית המשפט שקל את מאזני הצדק כשמצד אחד עמד האינטרס הציבורי בהרשעתה של הנאשמת ובצד השני עמדו נסיבותיה שהצדיקו הקלה בעונשה. לאור זאת, ובהדגישו, כי נסיבות האירוע הן חריגות וייחודיות, הטיל בית המשפט על הנאשמת עונש של עבודות שירות בלבד (ומאסר על תנאי). לסיכום, לרוב, כאשר מבוצעת עבירה כה חמורה, יגבר האינטרס הציבורי של גמול על העונש והרתעת האחרים מפני ביצוע מעשים שכאלו. עם זאת, כאשר יהיו שיקולים רבים לקולא, היינו לטובת הנאשם, יטה בית המשפט להתחשב בהם במידה מסוימת, מבחינת חומרת העונש (לרוב לא יבטל את העונש לחלוטין).