חוזה מתנה הינו חוזה חד צדדי. כלומר, צד אחד מעניק לצד השני דבר כלשהו ללא תמורה. מתנה יכולה להיות נכס מקרקעין, רכוש או זכות כלשהי. פעמים רבות, חוזה זה נחתם בין בני משפחה או בין אנשים קרובים. עם זאת, מדובר בחוזה לכל דבר ולכן עליו לעמוד בדרישות ההצעה והקיבול, גמירות דעת ומסוימות. אולם, מאחר שמדובר בחוזה חד צדדי, החוק מאפשר לנותן המתנה לחזור בו מהבטחתו בהתקיים נסיבות מסוימות. למשל, כאשר יש הרעה משמעותית במצבו הכלכלי של מעניק המתנה.זאת כל עוד המתנה לא ניתנה בפועל. כאמור, חוזה המתנה מהווה חוזה רגיל לכל דבר. לכן, דרך נוספת לבטלו היא באמצעות תקיפת המסוימות וגמירות הדעת או, הוכחת פגמים בחוזה. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לכם שאלה?
פורום צוואות וירושות
פורום בית המשפט לענייני משפחה
במקרה זה, הוגשה לבית המשפט לענייני משפחה תביעה לביטול זכויות שהוענקו מכוח חוזה מתנה. על פי עובדות כתב התביעה, אמו של התובע הייתה בעלת משק חקלאי. התובע היה המטפל המרכזי במשק לאורך השנים, אף יותר מאביו המנוח. על פי הבטחת האב, הזכויות במשק היו עתידות לעבור לידי התובע. זמן מה לפני הגשת התביעה דנן, האם חתמה על חוזה מתנה במסגרתו העבירה את זכויותיה במשק לאחיו של התובע, שהיה אחד מהנתבעים. משכך, התובע עתר לביטול החוזה ולביטול רישום הזכויות.
החלטה - התביעה מתקבלת באופן חלקי, ההסכם לא שיקף את רצונה של האם
לאחר שמיעת טיעוני הצדדים ואת עדות האם, השופטת החליטה לקבל את התביעה בחלקה. השופטת ציינה כי על מנת לתת תוקף לחוזה המתנה, נדרשה גמירות דעת מצד אמו של התובע בעת החתימה. אולם, לפסיקת השופטת, רכיב זה לא התקיים במציאות. שכן, האם עצמה העידה שבעת החתימה על המסמך, היא סברה שמדובר בצוואה ולא בהעברת זכויות "בן ממשיך". לדברי האם, בפגישה שנערכה בעניין המסמך, בה נכחו עו"ד, התובע, הנתבע והיא עצמה, הוסכם כי האחרונה תערוך צוואה. לכן, בעת החתימה על המסמך, האם סברה שהיא חותמת על צוואה.
לא זו אף זו, השופטת התרשמה שהתובע עצמו כלל לא היה מודע לכך שכבר באותה פגישה נוסח מסמך "העברת זכויות" לנתבע ועניין זה התגלה לו במועד מאוחר יותר. לכן, השופטת קבעה שגם אם התובע הוא שיזם את הפגישה עם עורך הדין, מטרתו הייתה להגן על זכויותיו במשק. זאת ועוד, הסתבר שהאם כלל לא התכוונה להעביר את כל זכויותיה במשק לבנה הנתבע. אלא, אמו של התובע טענה שרצונה היה להעביר את זכויות המשק בלול ובאדמות לתובע. על כן, השופטת קבעה שההסכם שנחתם בין הנתבע לאם לא שיקף את רצונה האמיתי של האחרונה ואף הושפע מהנחות מוטעות לגבי מצבו הכלכלי של המשק.
יתרה מזאת, השופטת קבעה שגרסתו של התובע להשתלשלות האירועים הייתה אמינה ועדותו הייתה מהמנה. לכן, היא העדיפה לקבל את טענותיו לעניין חוזה המתנה שנוסח ללא ידיעתו וידיעת אמו. לאור האמור לעיל, השופטת החליטה לבטל את חוזה המתנה. משכך, הזכויות שהועברו לידי הנתבע מכוח חוזה זה, בוטלו. בנוסף, השופטת חייבה את הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט.
