במקום בו בית המשפט דן בעילת תביעה ומכריע בה באופן סופי ובהתאם לסמכותו לעשות כך, פסק הדין משמש כמחסום דיוני כלפי הצדדים בסכסוך. דהיינו, אותם בעלי הדין לא יכולים לתבוע בעתיד בגין אותה עילה. מדובר אפוא ב"מעשה בית דין". מטרת כלל זה היא להביא לייעול ההליכים המשפטיים ולמנוע התדיינויות בלתי פוסקות באותו נושא. חשוב לציין כי מעשה בית דין נקבע על פי עילת התביעה ולא על פי הסעד שנתבע. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לכם שאלה?
במקרה דנן, בית המשפט דן בשאלה האם היה ניתן להגיש תביעה כפולה בגין אותו נזק. ראשית הסיפור באוקטובר 2000. אותה שנה, אחי התובעת היה מעורב בתאונת דרכים. במועד התאונה, הוא היה מבוטח אצל הנתבעות בפוליסת ביטוח תאונות אישיות, שהייתה בתוקף ביום התאונה. בחודש דצמבר של אותה שנה, המנוח הגיש תביעה נגד הנתבעות לתשלום תגמולי הביטוח מכוח הפוליסה. התובע עתר לתשלום פיצוי בגין ימי אשפוז ותקופת אי כושר זמני. בנוסף, המנוח עתר לפיצוי בשל סירוב הנתבעות לשלם לו תגמולים מלכתחילה. כמו כן, המנוח טען בכתב התביעה כי הוא היה זכאי לפיצוי בגין נכות צמיתה. אולם, מאחר והתנאים להגשת תביעה זו טרם בשלו במועד מסירת כתבי הטענות, המנוח שמר לעצמו את הזכות לפיצול סעדים. יודגש כי הלה מעולם לא הגיש בקשה רשמית לפיצול סעדים.
במהלך יוני 2005, ניתן פסק דין והתביעה התקבלה. כלומר, הנתבעות חויבו בתשלום פיצויים למנוח, אך מבלי שניתן אישור לפיצול סעדים. במהלך דצמבר 2005, המנוח נפטר. הוא הותיר אחריו צוואה בה הוריש את כל רכושו לאחותו, התובעת. משכך, האחרונה פנתה לבית המשפט ותבעה תשלום פיצויים בגין הנכות הצמיתה שנגרמה למנוח עקב התאונה.
לטענת הנתבעות, בית המשפט לא נתן מעולם היתר לפיצול סעדים ומאחר וההליכים בתביעה הראשונה הסתיימו זה מכבר, לא היה ניתן לדון בתביעה דנן. בנוסף, נטען כי פוליסת הביטוח של המנוח הוותה את עילת התביעה הראשונה ולאחר שניתן פסק הדין בעניין זה, נוצר מעשה בית דין. כלומר, לא היה ניתן לדון באותה עילה בשנית. הלכה למעשה, הנתבעות ביקשו לדחות את התביעה. אחותו של המנוח השיבה לכך כי בתביעה הראשונה, בית המשפט חייב את הנתבעות לשלם למנוח תגמולים בגין הנכות הזמנית ותו לא. לעומת זאת, בתביעה הנוכחית קמה לתובעת זכות לתשלום תגמולים מכוח נכותו הצמיתה של המנוח. כלומר, לשיטתה, היה מדובר בשתי עילות תביעה שונות ומשכך, לא נדרש פיצול סעדים.
דיון והכרעה - עילות התביעה זהות, עסקינן ב"מעשה בית דין"
השופט קבע כי עילת התביעה בתיק דנן ובמקרה הראשון הייתה פוליסת הביטוח. בנוסף, בשני המקרים הנתבעות חויבו בתשלום פיצויים שהגיעו למנוח מכוח חוזה הביטוח ובעקבות התאונה. לכן, נפסק כי היה מדובר בעילות תביעה זהות. זאת גם אם הפיצוי שנתבע היה בגין נזקים שונים שנגרמו למנוח. כלומר, סעדים שונים. לא זו אף זו, השופט ציין כי היה ניתן לכלול את נזקיו של המנוח בגין הנכות הצמיתה כבר בתביעה הראשונה. זאת משום שנזקים אלו התגלו על בסיס חוות דעת של מומחים שניתנו כבר מספר חודשים לפני מתן פסק הדין. כלומר, טרם חודש יוני 2005. אי לכך, השופט פסק כי היה על המנוח לפנות לבית המשפט ולבקש את תיקון כתב התביעה הראשון כך שנזקים אלו יכללו בו. מאחר והדבר לא נעשה, לא היה ניתן להתיר לתובעת, שבאה בנעליו של המנוח, להגיש תביעה נוספת בגין נזק חדש שהתגלה. בסופו של דבר, התביעה נדחתה.
.jpg)
