לידועים בציבור עומדת האפשרות לערוך הסכם ממון, בו הם יכולים לקבוע את חלוקת הנכסים ביניהם במידה ויפרדו או במידה ואחד מהם ימות. כחלק מהסכם זה, כפי שארע בפרשה הנדונה, ניתן גם לקבוע כי בית העסק של אחד מבני הזוג לא יעבור לבן זוגו הידוע בציבור לו ימות, בין היתר, מתוך רצון כי העסק יוותר לילדיו. בפרשה זו התובעת תבעה את קבלת חלקה במוניטין עסק בן זוגה המנוח, וזאת למרות שבהסכם הממון סוכם על כך שאינה זכאית לבעלות בעסק. האם בית עסק והמוניטין שלו הם שני דברים שונים? הפרשה הנדונה עסקה בנושא זה.
יש לכם שאלה?
פורום ידועים בציבור
פורום הסכם ממון
פורום חלוקת רכוש
רקע
בין התובעת לבין המנוח, אביו של הנתבע, נערך הסכם ממון בשנת 1992, שהסדיר את יחסי הממון ביניהם. התובעת טענה כי היא החלה לעבוד בעסקו של המנוח ולהקדיש לו זמן רב, החל משנת 1983, וכי בשנים בהן עבדה בעסק הוא "החל לצבור את המוניטין הרב שיש לו כעת". כן ציינה התובעת כי בעת החתימה על הסכם יחסי הממון, המוניטין של העסק היה "בבחינת עובדה מוגמרת". לפיכך, התובעת טענה כי להסכם הממון לא היה רלוונטיות בנוגע לזכויותיה במוניטין העסק.
מנגד, הנתבע טען כי לא היה לה חלק במוניטין העסק טרם החתימה על הסכם הממון, שכן "אילו כך היו פני הדברים כי אז 'המוניטין שהיה לה כבר' היה צריך להימנות בין פרטי רכושה שבסעיף 2 להסכם - אך הוא אינו שם, ולא בכדי". כמו כן, הנתבע טען כי בסעיף 4 בהסכם הממון צויין באופן מפורש כי התובעת היא רק עבדה בעסק, ומשכך לא הייתה יכולה להיות שותפה בבעלות עליו. לבסוף, הנתבע טען כי על פי הלכת בית משפט זה, המוניטין הוא פרי נלווה לעסק, ולא נפרד לו, והיות והמוניטין היה של אביו המנוח טרם החתימה על הסכם הממון – הוא היה צריך להישאר גם ברשותו.
ההכרעה
בית המשפט החל לבחון אם סעיף הסכם הממון שנחתם על ידי הצדדים כלל גם מוניטין. בסעיף 4 להסכם זה נקבע: "מאחר וא' הינה עובדת קבועה בחנות [...] ומקבלת משכורת חודשית על כל ההטבות הסוציאליות הכרוכות בכך, הרי לאחר פטירתו חס ושלום של א', תקבל א' אך ורק את המגיע לה עפ"י דיני העבודה כעובדת בחנות [...] א' לא תדרוש, לא תטען ולא תקבל מעבר לכך כל זכויות או כספים, והינה מוותרת בזה על כל טענה כי הינה יורשת הנכסים...".
בית המשפט קבע כי במעמד החתימה על הסכם הממון המוניטין היה חלק מן העסק. לכן, נפסק כי בכל מקום בהסכם הממון בו צוין בית העסק הכוונה הייתה גם למוניטין שלו, ונקבע כי "לאור ההסכמה הנ"ל, שלא לקבל מאומה מן העסק, פרט לזכויות עפ"י דיני העבודה כעובדת בעסק, ולוותר על כל השאר, אין לתובעת חלק ונחלה במוניטין של העסק, כפי שאין לה חלק ונחלה בשאר מרכיבי העסק".
בית המשפט גם הדגיש שאינו מקבל את העובדה כי התובעת הייתה הבעלים של חלק מן המוניטין טרם החתימה על ההסכם, וכי מתוקף כך היא הייתה זכאית לחלק ממנו. בעניין זה, נקבע כי התובעת ויתרה בהסכם הנ"ל על כל זכות במוניטין בבית העסק. לפיכך, בית המשפט דחה את התביעה ולא איפשר לתובעת לקבל חלק ממוניטין העסק.
