גזר דין בעבירת גרם מוות ברשלנות של קשישה תוך ביצוע מעשי שוד

כאשר אדם מבצע פעולה, או נמנע מביצועה וכתוצאה מכך, אדם אחר נהרג, הוא עלול להיות מואשם בעבירת הרצח, הריגה או גרם מוות ברשלנות. ההבחנה בין עבירות אלו היא ביסוד הנפשי של האדם שגרם למוות. שכן, במידה שהוא התכוון להרוג ותכנן זאת מראש, הוא יואשם ברצח. לחלופין, אם הוא היה מודע לאפשרות של קרות התוצאה אך לא התכוון לכך, הוא יואשם בהריגה. אולם, אם הוא לא צפה את התוצאה הקטלנית, אך האדם הסביר יכול היה לצפות זאת, הוא יואשם בגרם מוות ברשלנות. דוגמא לגזר דין בגין עבירה זו ניתן לראות בפסק הדין דנא.

יש לך שאלה?

פורום עבריינות נוער 

פורום כתב אישום

פורום רישום פלילי

פורום מעצר

במקרה זה, נגזר דינם של שני נאשמים שהורשעו בעבירה של גרם מוות ברשלנות ועבירות נוספות. על פי עובדות כתב האישום, הנאשמים קשרו ביניהם קשר לחטוף תיקים מקשישים ברחוב. במקרה הראשון, הם חטפו את תיקה של אישה כבת 86 שהלכה ברחוב לכיוון ביתה. במקרה השני, הם הבחינו בקשישה כבת 77 שצעדה לבדה ברחוב ועקבו אחריה עד לביתה. אחד מהנאשמים נכנס לחדר המדרגות בביתה ובעוד שהקשישה עלתה לביתה, הוא תפס את תיקה ומשך אותו בכוח. כתוצאה מהמשיכה, האישה נפלה על גבה, נחבלה בראשה ואיבדה את הכרתה. בעקבות פגיעה זו, היא נפטרה. כאמור, הנאשמים הורשעו בגרם מוות ברשלנות בנוסף, הם הורשעו בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, שוד ושימוש בסם מסוכן לצריכה עצמית. לאחר מכן, נגזר דינם. בדיון בנושא גזר הדין, הייתה מחלוקת בין השופטות.

דעת המיעוט

שופטת המיעוט סברה שמעשיהם של הנאשמים היו חמורים במיוחד. שכן, הם ניצלו את פגיעותן של הנשים המבוגרות על מנת לחטוף את תיקיהן ומתוך ידיעה שהן לא יתנגדו או ילחמו בחזרה. לא זו אף זו, חייה של אחת מהקורבנות נגדעו בעקבות מעשי הנאשמים וחטיפת התיק. השופטת הדגישה שלפגיעה בערך החיים של הקשישה היה ראוי לתת משקל רב בעת קביעת העונש.

בנוסף, השופטת סברה שגם אם נקבע ששני הנאשמים ביצעו את השוד בצוותא, כמבצעים עיקריים, חלקם לא היה שווה. שכן, אחד מהם נותר לעמוד על המשמר בעוד שהשני הוא שחטף בפועל את התיק מידי הקורבן. נאשם זה נכח בחדר המדרגות בעת שהקשישה נפלה ויכול היה לסייע לה ואף למנוע את מותה, לו היה שוקל מראש את הסיכונים שבביצוע שוד במקום. יתרה מזאת, לאחר הנפילה, הנאשם לא הזעיק עזרה אלא ברח מהמקום.

שיקול נוסף שעמד לחובת נאשם זה בקביעת עונשו היה העבר המכביד שלו. שכן, היו לו 21 הרשעות קודמות של עבירות אלימות, סמים וגניבה. בנוסף, את המעשים נשוא כתב האישום הנוכחי הוא ביצע בעת שהיה מעל ראשו עונש מאסר על תנאי ולאחר ריצוי מאסרים קודמים. השופטת הדגישה שלמרות זאת, הוא לא הורתע מביצוע העבירות. גם לנאשם השני היה עבר פלילי מכביד והוא נידון בעבר לעונשי מאסר שונים.

השיקולים שעמדו לזכות הנאשמים בעת קביעת עונשם היו גילם הצעיר ונסיבות חיים הקשות, לרבות ניסיונות הגמילה מסמים. בסופו של דבר, שופטת המיעוט סברה שיש להשית על הנאשם שחטף את התיק מידי הקשישות עונש מאסר של 12 שנים, מתוכם 10 שנות מאסר בפועל והיתרה על תנאי. על הנאשם השני השופטת סברה שיש להשית 10 שנות מאסר, מתוכם 8 שנות מאסר בפועל והיתרה על תנאי.

דעת הרוב

מנגד, עמדה דעת שופטות הרוב. הן סברו שהשיקולים אותם שופטת המיעוט שקלה בעת גזירת העונש היו נכונים וראויים. אולם, לשיטתן היה ראוי להטיל על הנאשמים עונשים חמורים יותר: על הנאשם שחטף בפועל את התיק הן השיתו 14 שנות מאסר, מתוכן 12 שנות מאסר בפועל והיתר על תנאי. על הנאשם השני הושתו 11 שנות מאסר, מתוכן 9 שנות מאסר בפועל והיתר על תנאי.