גזר דין בגין הריגה באמצעות סכין

תופעת ה"סכינאות"– השימוש בסכין כאמצעי לפתרון סכסוכים שמקורם בריב על מקום חניה, סירוב להכניס למועדון, תגרה בין קבוצות וכו' הפכה לנגע בחברה הישראלית. על כן, בתי המשפט לא מקלים על נאשמים שהורשעו בעבירות אלימות שכוללות שימוש בסכין, ומשיתים עונשים חמורים. דוגמא במקרה להלן.

יש לכם שאלה?
פורום רישום פלילי
פורום מעצר - זכויות עצורים ושחרור ממעצר
פורום כתב אישום במשפט הפלילי

 

במקרה זה, נגזר דינו של נאשם שהורשע על פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון, בעבירת ההריגה. הצדדים הגיעו להסדר לפיו עובדות כתב האישום המקורי שונו - העבירה שונתה מ"רצח" ל"הריגה". על פי הנטען בכתב האישום, אמו של הנאשם הייתה חברתו של המנוח. במהלך שנת 2006, נחגג יום הולדתו של המנוח בביתו בנוכחות בני משפחה וחברים. סמוך לשעה עשר בלילה, המנוח והאם יצאו מהבית לרחוב. זמן מה לאחר מכן, התפתח בין השניים ויכוח והמנוח תקף את האם וגרם לה לחבלות בגופה.

באותה שעה, הנאשם שהה בביתו. לאוזניו הגיעו שמועות בדבר תקיפת אמו. הוא ביקש מחבר להסיע אותו למקום האירוע ומשהגיע לשם והבחין במנוח, ביקש לעצור את הרכב. הנאשם ניגש למנוח, התעמת עמו, הוציא סכין ודקר אותו שתי דקירות. אחת הייתה בבית החזה מצד שמאל והשנייה בגב. בנוסף, הוא חתך את המנוח בזרועו השמאלית. מיד לאחר מכן נמלט מהמקום. בעקבות מעשים אלו, נגרם מותו של המנוח. כאמור, הנאשם הודה במיוחס לו במסגרת הסדר טיעון.

במסגרת ההסדר, סוכם שהצדדים יבקשו מבית המשפט לגזור על הנאשם 15 שנות מאסר בפועל ועונש מאסר מותנה. באשר לעונשי המאסר המותנים שהיו תלויים מעל ראשו בשל גזר דין שניתן בתיק פלילי אחר, הוסכם שהמאשימה תבקש להפעילם במצטבר. מנגד, הנאשם עתר להפעלתם בחופף לעונש המאסר בתיק זה.

טיעוני הצדדים

המאשימה טענה שהנימוקים להגעה להסדר טיעון נבעו בעיקר מהעובדה שלא הייתה מחלוקת בדבר אופן התרחשות המקרה. בנוסף, שילוב הנסיבות יחד עם גילו הצעיר של הנאשם והעובדה שהיה מדובר בשתי דקירות שרק אחת מהן הייתה קטלנית, יצרו קושי בדבר יכולתה של המאשימה להוכיח את יסודות עבירת הרצח. על כן, כתב האישום שונה. כמו כן, המאשימה סברה שנסיבות ביצוע העבירה גולמו בבקשתה להשתת עונש של 15 שנות מאסר בפועל. בנוסף, היא ביקשה להפעיל את שני המאסרים המותנים שהיו תלויים מעל ראשו של הנאשם, במצטבר.

מנגד, בא כוחו של הנאשם טען שהוא לא הקל ראש בתוצאה הקשה של האירוע. יחד עם זאת, הוא ציין את סבלה של האם מהתנהגותו האלימה של המנוח ואת רצונו של הנאשם לגונן עליה. כמו כן, הודגשו נסיבות חייו האישיות הקשות של הנאשם, כפי שעלו מתסקיר שירות המבחן; גילו הצעיר; קבלת אחריותו המלאה והודאתו בפתח משפטו. על כן, בית המשפט התבקש לתת סיכוי לשיקומו של הנאשם ומשכך, להפעיל את עונשי המאסר המותנה בחופף לעונש המאסר בפועל.

דיון והכרעה

השופט הבהיר שמקרה זה היווה עוד דוגמא, אחת מיני רבות, לתופעת הסכינאות: הנאשם היה מעורב באירוע אלים, שלף סכין, אותה נשא מלכתחילה שלא כדין, ודקר את המנוח. תוצאות פעולתו היו טראגיות. אולם, רק לאחר שהובא בשערי בית המשפט, הכה על חטאו. השופט ראה תופעה זו בחומרה וציין שהיה צורך בענישה מחמירה.

מנגד, היו מספר שיקולים לקולא שעמדו לזכות הנאשם: אמו הייתה קרבן לאלימות מתמשכת מצד המנוח; גילו הצעיר של הנאשם; הוא הודה במיוחס לו, והביע חרטה וכן נסיבות חייו כפי שעלו מהתסקיר.

לבסוף, בית המשפט קיבל את הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים. השופט השית על הנאשם עונש מאסר בפועל של 15 שנים. כמו כן, הוא הפעיל את עונשי המאסר המותנה שהיו תלויים מעל ראשו של הנאשם. מחציתם הופעלו במצטבר ומחציתם בחופף. בסופו של דבר, על הנאשם היה לרצות עונש מאסר בפועל של 15 שנים ו-7 חודשים.