מדי יום ביומו זוכים בעלי דין בפסיקות ובהחלטות שיפוטיות לטובתם שמחייבות את הצד המפסיד לשלם סכום כסף בשיעור מסוים. במקצתם של המקרים, בעלי הדין שכנגד אינם ששים לקיים את שקבע בית המשפט. לעיתים ניתן לעשות שימוש בהליכי ההוצאה אל הפועל במטרה לשים יד על כספים שהצד שהפסיד מסרב לשלם. במקרים אחרים, מורכבים יותר, יכול בעל דין להסתייע בפקודת בזיון בית המשפט. סעיף 6 לפקודה דנן קובע ומגדיר את הליך בזיון בית המשפט – הליך אשר מטרתו להוציא צו בית משפט או פסק דין, מן הכוח אל הפועל, באמצעות קנס או מאסר.
יש לכם שאלה?
להלן דיון בתביעה אשר הוגשה בהתאם לפקודת בזיון בית המשפט. את התביעה דנן הגישה אישה כנגד בעלה לשעבר, וזאת מאחר שנטען כי האחרון לא העביר את מלוא הכספים אותם נצטווה בידי בית המשפט לשלם לגרושתו בשל הלכת השיתוף.
טענות הצדדים
התובעת טענה כי בעלה לשעבר לא קיים את פסק הדין מכמה סיבות: ראשית, הוא רוקן חשבונות משותפים אשר תכולתם הייתה אמורה להתחלק בין הצדדים כמצוות בית המשפט. שנית, נטען כי הנתבע העביר לתובעת מניות בשעה שערכן הגיע לשפל ובכך לא מילא את הוראות פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה. לאור כל זאת, התובעת טענה כי מן הראוי היה להשית על הנתבע קנס או להציבו מאחורי סורג ובריח, עד שיתרצה ויימלא אחר הוראות פסק הדין כלשונן.
מנגד, הנתבע טען כי כל מטרתה של התובעת הייתה להשחיר את פניו ולהסב לו עוגמת נפש משמעותית. לגופו של עניין, הנתבע טען כי העובדה שהוא הוציא כספים מחשבונות מסוימים לא הייתה רלוונטית, וזאת משום שהמועד הקובע לחלוקת הרכוש היה לפני הוצאת הכספים דנן. בהתאם לכך, הוא העביר לתובעת מחצית מן הכספים שנמצאו בחשבונותיו בעת הקובעת. בנוסף, נטען כי ירידת ערך המניות לא הייתה באשמתו של הנתבע ולאחרון לא הייתה כל השפעה על כך.
דחיית התביעה
השופט האזין לטענות הצדדים, בחן את המחלוקות שנתגלעו ומסר את הכרעתו. ראשית, צוין כי המקום המתאים למחלוקות מעין אלו – מועדי תשלום, ירידת ערך וכדומה הוא לשכת ההוצאה לפועל. השופט ניאות לפסוק בסכסוך משום שהוגשה חוות דעת מומחה והטענות הוכנו תוך השקעת מאמץ ניכר, ולכן בשם היעילות ניתנה הכרעה בפרשה זו.
בית המשפט קבע כי הבעל אכן העביר כספים מחשבונות אשר היו כלולים בהסדר איזון המשאבים, אך כפי שטען האחרון, הכספים הוצאו לאחר המועד הקובע. משכך, לא הייתה לכך כל נגיעה לטענות נשוא פרשה זו. בנוסף, הודגש כי התובעת הייתה שותפה בניירות הערך, ומשכך, היה עליה לשאת בירידת ערכם כפי שהייתה זוכה במידה והיו מגדילים את ערכם.
לאור חוות הדעת של המומחה, בה נקבע שהנתבע העביר את הכספים אותם נצטווה להעביר, התביעה נדחתה. עם זאת, הנתבע נצטווה לשלם כ-3000 ₪ אותם לא העביר לתובעת כתוצאה מטעות בחישוב.
