לפי סעיף 3(א) וסעיף 1(2) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה - 1995, לבית המשפט לענייני משפחה סמכות לטפל בתביעות בהתקיים שני תנאים מצטברים: אם מדובר בתובענה אזרחית בין אדם לבין "בן משפחתו" ואם מדובר בתביעה שהעילה שלה היא "סכסוך בתוך המשפחה". בפרשה הנידונה נטען כנגד סמכות בית המשפט לענייני משפחה לטפל בתביעה על פי חוק זה.
יש לכם שאלה?
המשיב בהליך זה היה נשוי לאחות המבקשת. על פי הנטען בכתב התביעה, אודותיו הוגשה בקשה זו, המבקשת הייתה עורכת דין במקצועה אשר נתנה, בין היתר ייעוץ משפטי למשיב בנוגע לרישום נכסיו על שם אשתו במהלך תקופה ארוכה, וזאת על מנת להתחמק מנושים. הלכה למעשה, המבקשת בהליך זה עשתה שימוש במידע שהגיע אליה בעת ייצוג המשיב על מנת לעזור לאחותה להוציא מהראשון נכסים, במסגרת הליך הגירושין שהתנהל בין השניים.
טיעוני הצדדים
בהליך זה המבקשת ביקשה למחוק את תביעתו של המשיב על הסף משום שעילת התביעה לא העניקה לבית המשפט לענייני משפחה סמכות עניינית לדון בתביעה שהוגשה כנגדה. ראשית, המבקשת טענה כי היא לא הייתה בגדר "בן משפחה", כנדרש כאמור לפי החוק על מנת שתהא לבית המשפט לענייני משפחה סמכות עניינית. זאת משום שלאחר גירושיו של המבקש מאחותה היא אינה כבר לא נפלה בגדר הגדרת "בן משפחה" בחוק בתי המשפט לענייני משפחה. כמו כן, המבקשת טענה כי הסכסוך שבינה לבין המבקש מקורו היה בסכסוך הנוגע ליחסי עורך דין לקוח והוא לא היה סכסוך בתוך המשפחה. לאור זאת, נטען כי לבית המשפט לענייני משפחה לא הייתה סמכות עניינית. לפיכך, בית המשפט התבקש לדחות התביעה על הסף.
מנגד, המשיב טען כי לפרשנות רחבה של המונח "בן משפחה", ככזו הכוללת גם אחים של בני הזוג לשעבר. כמו כן, המשיב טען כי במסגרת תביעתו, המבקשת לא נתבעה רק עקב סכסוך עורך דין לקוח, אלא בשל המעורבות שלה בהליכים המשפטיים שניהלה אחותה כנגדו, תוך הצגת מצג שווא וניצול המעמד כעורכת דין. לעניין זה, המשיב ציין כי בתגובתה של המבקשת לתלונתו בוועדת האתיקה היא טענה כי "זהו סכסוך משפחתי מובהק אשר מקומו אינו בפני ועדת האתיקה". לפיכך, וגם מתוקף עקרון תום הלב, המבקשת הייתה מנועה מלהעלות טענות סותרות בפני מותבים שונים. מעבר לכך, המבקש ביקש מבית המשפט לעשות שימוש בסמכותו לפי סעיף 6(ה) לחוק האמור ולקבוע כי יש לו הסמכות לדון בתובענה שהוגשה מתוך שיקולי צדק ותועלת, שעלו על ה"פגיעה" במבקשת.
מיהו "בן משפחה"?
השופט פירש את המונח "בן משפחה" באופן תכליתי וקבע כי "השיקול המנחה העיקרי להקמתו של בית המשפט לענייני משפחה היה השאיפה לרכז בערכאה מקצועית אחת את מלוא המחלוקת שבין בני המשפחה. בהתאם, התפיסה הבסיסית של החוק הינה תפיסה של – 'משפחה אחת - בית משפט אחד'". לכן, ולאור תכלית זו, בית המשפט קבע כי ניתן היה לראות גם באח או אחות של אחד מבעלי הדין כ"בן משפחה", גם אם בני הזוג נפרדו. עם זאת, קביעה זו סויגה ונפסק ש"הרחבת סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה לדון בתביעה בין בן זוג לבין גיסו או גיסתו לשעבר תוגבל אף היא למקרה בו נושא התובענה נובע מהקשר שהיה בין בעלי הדין בתקופה בה היו בני הזוג נשואים, ולתקופה זו בלבד". היות ובמקרה זה המבקשת הייתה גיסתו של המשיב בעת קרות המעשים הנטענים בכתב התביעה, בית המשפט קבע כי ניתן היה לראות בראשונה כבת משפחתו.
מהו "סכסוך בתוך המשפחה"?
בהמשך, בית המשפט קבע כי היה מדובר ב"סכסוך בתוך המשפחה", בהזכירו את הלכת בית המשפט לפיה "אמת המידה לקביעת הקשר בין עילת התביעה לבין הסכסוך בתוך המשפחה היא שהסכסוך המשפחתי תרם תרומה משמעותית לגיבושה של עילת התביעה". בעניין זה, בית המשפט קבע כי למרות שהתביעה התבססה על היחסים המקצועיים שבין עורך דין ללקוח, לא היה ספק שהיחסים המקצועיים נרקמו והתקיימו נוכח מערכת היחסים המשפחתית בין בעלי הדין.
לסיכום, נקבע כי התקיימו שני התנאים שהקנו לבית המשפט לענייני משפחה סמכות מקומית לדון בתביעה ולכן הבקשה נדחתה. עם זאת, היות והשאלה שבמחלוקת טרם הוכרעה בערכאות גבוהות יותר, בית המשפט לא השית על אחד מהצדדים את חובת תשלום הוצאות משפט לעת זו.
.jpg)
