תביעה נגד האח ואשתו לסילוק ידם מדירת התובע

דיני נאמנות – אימתי מתקיימים יחסי נאמנות?
מוסד הנאמנות הינו מכשיר משפטי המאפשר למסור לאדם ו אישיות משפטית אחרת, נכסים או כספים אש יוחזקו בנאמנות. מהות הנאמנות היא השליטה בנכסים והכוח לבצע בהם דיספוזיציות לטובת המוטב. לדוגמה, קטין אשר יורש סכום כסף גדול יכול למוסרו לנאמן במטרה שהאחרון ישקיע את הכסף וניהל, וכל זאת לטובת הקטין. נשאלה השאלה, כיצד ניתן לכונן נאמנות ומהם התנאים הדרושים לקיומה.
תיאור המקרה
במקרה שלפנינו עסק בית המשפט בתביעה שהוגשה בידי גבר כנגד אחיו. הרקע לסכסוך המשפחתי הוא כספי ירושה. השתלשלות הדברים החלה בעת שאבי המשפחה הלך אל בית עולמו, ובצוואתו ציווה לכל אחד משני בניו 8\3 מרכושו, ולאם המשפחה נותר רבע מן הרכוש. בשעה שנפטר האב היו שני האחים קטינים. אם המשפחה רכשה דירה בעבור התובע ואת הכספים הנותרים השקיה במניות, וזאת במטרה לרכוש דירה גם עבור בנה השני – הנתבע. אלא שלרוע המזל, אירעה מפולת שערים קשה בבורסה, וכל הכספים ירדו לטמיון. עם זאת, התובע אפשר לנתבע להתגורר בדירה שנרכשה בעבורו, בעוד שהוא נותר להתגורר בבית אמו. לאחר שנים מספר, מכר התובע את הדירה, ומכספי המכירה בתוספת כספים רבים נוספים והלוואות, רכש שתי דירות נוספות, כאשר באחת מהן הותר לנתבע להתגורר לצד אשתו. לאחר זמן מה ביקש התובע מן הנתבע לעזוב את הדירה, ומשהאחרון סירב לכך, הגיש התובע תביעה זו לסילוק ידו של אחיו מן הנכס.
טענות הצדדים
התובע טען כי הדירה בה התגורר הנתבע שייכת לו ומשכך הרי שעל הנתבע היה לפנותה בעת שנתבקש לעשות כן.
מנגד, הנתבע טען כי הדירה הראשונה שנרכשה בידי האם לתובע נרשמה על שמו של האחרון אך בעצם הוחזקה בנאמנות לטובת הנתבע. לאור זאת, טען הנתבע כי הוא זכאי לחל מתמורת מכירתה של הדירה דנן, אשר שימש לרכישת הדירה בה הוא התגורר בעת ההיא. ומשכך, נטען כי הנתבע היה זכאי לזכויות בדירה בה התגורר.
דיון והכרעה – הדירה לא הוחזקה בנאמנות
בית המשפט האזין לטענות הצדדים, בחן את נסיבות המקרה ומסר את הכרעתו. בראשית הדברים ציין בית המשפט כי התנאים לקיומו של הסכם נאמנות נקבעו בסעיף 2 לחוק הנאמנות. החוק קובע כי נאמנות נוצרת על פי חוק, חוזה או כתב הקדש. הודגש כי שעה שבמקרקעין עסקינן הרי שהסכם נאמנות בנוגע לדירה היה צריך להיערך בכתב ומשלא נמצא הסכם כזה, הרי שלא התקיימו יחסי נאמנות בין הצדדים, והדירה שייכת לתובע. בנוסף, בית המשפט מצא כי הכספים מהם נרכשו הדירות הגיעו ברובם מעמלו של התובע ולא מכספי הירושה ואו מהתמורה שהיגיעה ממכירת הדירה המקורית. לאור זאת, בית המשפט קיבל את התביעה והוציא צו לסילוק ידו של הנתבע מן הנכס.
עם זאת, בית המשפט ציין כי כוונתו של אביהם של בעלי הדין הייתה להוריש לשני בניו רכוש שווה, ומאחר ורק בן אחד זכה לדירה, ואחיו נותר חסר כל, הרי שבכדי להגשים את רצון האב, היה על התובע לפצות את הנתבע בסכום המונה כמחצית מן התקבולים על מכירת הדירה המקורית.