עבירות מין בקטינים במגזר החרדי - גזר דין

בית המשפט השית על נאשם שהורשע בביצוע שורה של עבירות מין, עונש מאסר של 8 שנים. השופט קבע כי למרות בעיותיו הרגשיות והשכליות של הנאשם, הוא היה מודע לחומרת מעשיו ולתוצאות פעולתו. יתרה מכך, הנאשם פעל בשיטתיות ותחכום עת ניצל את תמימות הקטינות והיכרותן עמו למען ביצוע מעשיו, תוך הפחדתן לבל יספרו לאיש על כך. לכן, נקבע שעבירותיו היו חמורות והעונש שהושת עליו היה ברף העליון עליו הוסכם בהסדר הטיעון.

יש לכם שאלה?
פורום משפט פלילי
פורום מעצר - זכויות עצורים ושחרור ממעצר
פורום רישום פלילי
פורום כתב אישום במשפט הפלילי
פורום עבירות מין ותלונת שווא במשטרה

במקרה זה, הנאשם הורשע על פי הודאתו בביצוע שורת עבירות מין בשלוש קטינות. הנאשם הודה במעשים שיוחסו לו לאחר שכתב האישום תוקן ונחתם הסדר טיעון. על פי הנטען, הנאשם ביצע במועדים שונים במהלך חודש ספטמבר 2003 ועד חודש אפריל 2006 מעשים מגונים בשלוש אחיות קטינות שטרם מלאו להן 14 שנים. הנאשם הכיר את המתלוננות ונהג להסב עם משפחתן לארוחות שבת ולפגוש אותן בבית הכנסת בו ביקרו במשותף.

עבירות מין ליד בית הכנסת

בכתב האישום פורטו שורה של אירועים שונים במהלכם חשף הנאשם את איבר מינו בפני הקטינות, הפשיט אותן מבגדיהן, נגע והתחכך באיברי מינן, נצמד אליהן וביצע בגופן מעשים שונים למען סיפוקו המיני. מעשים אלו בוצעו כלפי אחת או יותר מהמתלוננות בכל פעם, ואף נעשו לעיתים בסמוך לבית הכנסת או באזור ביתו של הנאשם. על פי הנטען, הנאשם נהג להחמיא למתלוננות ולהבטיח להן ממתקים וכסף על מנת שיענו לדרישותיו. המחמאות ניתנו טרם ביצוע המעשים, במהלכם או לאחר ביצועם. זאת ועוד, הנאשם הזהיר את המתלוננות שלא יספרו לאיש על הנעשה.

במסגרת ההסדר, הוחלט כי המאשימה תעתור לעונש מאסר בפועל לתקופה של שמונה שנים ואילו ההגנה תעתור למחצית התקופה. כמו כן, נקבע כי עונש המאסר יוטל על פי שיקול דעתו של בית המשפט. וועדת אבחון שדנה בעניינו של הנאשם קבעה שהוא היה אחראי למעשיו, למרות קשייו השכליים והרגשיים, ויכול היה לעמוד בדין ולשאת בעונש.

טיעוני הצדדים

המאשימה ציינה את מעשיו החמורים של הנאשם ואת העובדה שהוא ניצל את יחסי הידידות והאמון עם משפחת הקטינות לשם סיפוקו המיני. שיטתיות המעשים הוזכרה אף היא ונטען שההתחככות באיברי המין של המתלוננות גבלה ברף התחתון של עבירת האינוס. לטענת המאשימה, הנאשם היה מודע לאיסור שחל על מעשיו ולחומרתם. זאת נוכח העובדה שהוא התרה בפני המתלוננות שלא לספר לאיש על מעשיו ואף הגיב באלימות כלפי אחת מהן לאחר שהתעמתה איתו על רקע מעשיו בגופה.

התביעה התייחסה למידת המסוכנות שנשקפה מהנאשם, היות והוא לא נרתע מפני ביצוע המעשים גם במקומות ציבוריים ולאור האבחון של הוועדה, שקבעה כי הוא נהג להציג עצמו כקורבן והתקשה בדחיקת צרכיו. לנוכח טיעונים אלו, המאשימה ביקשה להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל לתקופה המקסימאלית שנקבעה במסגרת ההסדר, דהיינו 8 שנות מאסר. כמו כן, בית המשפט התבקש להשית על הנאשם קנס ופיצוי למתלוננות.

מנגד, בא כוחו של הנאשם טען שרמתו השכלית של הנאשם הייתה לקויה והתקרבה במידה מסוימת לפיגור שכלי. הוא ביקש מבית המשפט לייחס משקל לשאלת הגמול לו היה ראוי הנאשם. לדידו, הגמול היה צריך להיות פרופורציונאלי לרמת הכשל המוסרי במעשי הנאשם, רמה שנגזרה מיכולתו השכלית והייתה מצויה, על פי דעת וועדת האבחון, בתחום הנמוך של הנורמה.

נטען כי הנאשם הודה מיד עם מעצרו בעבירות שיוחסו לו, מה שהעיד על חוסר תחכום מצדו. כמו כן, בית המשפט התבקש להתייחס לנאשם כאל קטין. זאת בשל חוסר בשלותו הרגשית והפגמים ביכולתו האינטלקטואלית שהובילו לכך כי הבנתו את חומרת מעשיו הייתה כשל קטין.
בסיכום, הסנגור פנה אל בית המשפט וביקש הקלה בעונשו של הנאשם לעניין הקנס, בשל היעדר יכולת כלכלית מצד הנאשם.

דיון והכרעה

השופט ציין שבמקרה זה, היה מדובר בנאשם שהורשע במספר רב של עבירות מין חמורות שביצוען התמשך לאורך מספר שנים, בשלוש קטינות אחיות. מעשיו של הנאשם כללו מגע ישיר בין אבר מינו לאיברי מינן של המתלוננות. הנאשם ניצל את תמימותן של הקטינות ואת היותן ילדות קטנות שלא יכלו לבטא בשפתן את המעשים שבוצעו בהן ולהתלונן נגד. משכך, מעשיו של הנאשם נתפסו כחמורים במיוחד.

"הוא ניצל את מעמדו ואת כוחו לשם סיפוקו המיני תוך גרימת פגיעה נפשית חמורה למתלוננות", נכתב בגזר הדין. השופט דחה את טענת הסנגור בדבר היעדר מודעות לחומרת המעשים ולאיסור שחל עליהם. יתרה מזאת, לאחר קריאת חוות דעת וועדת האבחון הוחלט שבמצבו הרגיש של הנאשם ובכושרו השכלי לא היה בכדי להפחית מחומרת מעשיו.

השפעת מצבו הנפשי של מידת העונש הראוי הייתה שולית. להפך, דווקא נסיבותיו המיוחדות של הנאשם העידו על מסוכנתו הרבה, שכן אישיותו הבעייתית לא אפשרה לו להתמודד כראוי עם דחפים ויצרים מיניים. השיטתיות שהייתה במעשיו והעובדה שהוא בחר כקורבנות ילדות, הפחיד אותן בל יספרו לאיש על מעשיו ובמקביל פיצה אותן באמצעות ממתקים וכסף, חיזקה את קביעת וועדת האבחון לפיה הנאשם אחראי למעשיו למרות בעיותיו השכליות והרגשיות והיה מודע לאיסור שחל עליהם.

לבסוף, לאחר שנשקלו מכלול השיקולים לחומרה ולקולא, ובהתחשב בהודאת הנאשם שהובילה לחיסכון בזמן שיפוטי, הוחלט לגזור על הנאשם 8 שנות מאסר, מתוכן 6.5 לריצוי בפועל והיתר על תנאי. כמו כן, הנאשם חויב בפיצוי כל אחת מהמתלוננות בסך של 10,000 ₪.