המתקת גזר דין בעקבות רצח על בסיס מצב נפשי

בית המשפט השית על נאשם שהורשע בעבירת רצח, 20 שנות מאסר (מתוכן 18 לריצוי בפועל והיתר על תנאי). לאחר שנשקלו שיקולי החומרה והקולא בעניינו של הנאשם, הוחלט להתחשב במצבו הנפשי של האחרון אשר אובחן כסכיזופרן בעל הפרעת אישיות אנטיסוציאלית ולהקל במעט בעונשו.

יש לכם שאלה?
פורום כתב אישום במשפט הפלילי
פורום משפט פלילי
פורום רישום פלילי
פורום מעצר - זכויות עצורים ושחרור ממעצר

 

במקרה זה, נגזר דינו של נאשם שהורשע בעבירת הרצח ובעבירות נשק שונות. הנאשם הורשע בתאריך 19.12.2005. לאחר הכרעת הדין וטרם מתן גזר הדין, הוחלט על ידי השופטים שניהלו את התיק להפסיק את ההליכים נגד הנאשם. החלטה זו התבססה על חוות דעת פסיכיאטרית שקבעה כי הנאשם לא היה מסוגל לעמוד לדין בשל מחלת נפש. השופטים הורו על אשפוזו של הנאשם מכוח סעיף 15(א) לחוק טיפול בחולי נפש, תשנ"א – 1991. עשרה חודשים מאוחר יותר, הוחלט לחדש את ההליך נגד הנאשם לצורך מתן גזר דין. זאת לאחר שוועדה פסיכיאטרית בחנה את הנאשם והחליטה שהוא היה מסוגל לעמוד לדין בשנית. לאחר קבלת ההחלטה, נשמעו טיעוני הצדדים לעונש.

שני הצדדים הסכימו כי היה מקום להחיל על הנאשם את סעיף 300א(א) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 ולהטיל עליו עונש מופחת. ההסכמה התבססה על חוות דעת פסיכיאטרית בה נקבע שבשל מחלת הנפש ממנה סבל הנאשם, הוגבלה במידה משמעותית יכולתו להימנע מעשיית מעשים בגינם הורשע.

דיון והכרעה

לצורך מתן גזר הדין, נשקלו שיקולי הקולא והחומרה בעניינו של הנאשם. מחד גיסא, הוא סבל ממחלת נפש מסוג סכיזופרניה כרונית והפרעת אישיות אנטיסוציאלית החל מגיל 12. נטען שגם ביום האירוע בגינו הורשע הנאשם, הוא סבל מבעיה נפשית חמורה. יתרה מזאת, לא הייתה מחלוקת בדבר העובדה שבשל מחלתו של הנאשם, הוגבלה במידה ניכרת יכולתו לשלוט על מעשיו. מאידך גיסא, העבירה בה היה מדובר הייתה עבירת הרצח. חומרת העבירה הודגשה על ידי השופט, לרבות תוצאותיה הקטלניות שהביאו הן לקטילת חיי אדם צעיר והן לאמלול משפחתו של המנוח. כמו כן, עברו הפלילי המכביד של הנאשם, שכלל מספר עבירות אלימות, נשקל לחומרה.

נטען כי המאשימה ביקשה להפעיל במצטבר עונש מאסר מותנה בן 10 חודשים שנגזר על הנאשם בתיק פלילי קודם בו הורשע. הרשעה זו הייתה בגין עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש. עם זאת, השופט דחה את הבקשה. שכן, התנאי שהוחל על עונש המאסר המותנה לא התקיים במקרה דנן. לכן, לא היה ניתן להפעיל את עונש המאסר על תנאי.

זאת ועוד, השופט התחשב בתקופה בה הנאשם שהה באשפוז פסיכיאטרי לאחר שהופסקו ההליכים נגדו. לדידו, הפסקת ההליכים הייתה זמנית ולא הובאה לידיעת מוטב השופטים כי ההחלטה לעצור את הנאשם עד תום ההליכים בוטלה בעת אשפוזו. משכך, נקבע כי את תקופת האשפוז היה צריך למנות כתקופת מאסר בה הנאשם היה כעצור. לכן, השופט הורה על הפחתת תקופה זו מתקופת המאסר שנגזרה על הנאשם לבסוף.

הסנגוריה ביקשה להפחית מעונשו של הנאשם את תקופת המאסר אותה ריצה בעבר בגין הרשעה קודמת. השופט דחה בקשה זו. לטענתו, התקופה בה שהה הנאשם מאחורי סורג ובריח לא הייתה צריכה להיזקף לזכותו בקביעת עונש המאסר הנוכחי. לחלופין, לא היה זה ראוי לאפשר לנאשם "להנות" פעמיים מתקופת מאסרו בגין עבירות שונות. לבסוף, לאחר שקילת מכלול הנסיבות ושמיעת טיעוני הצדדים, הוחלט לגזור על הנאשם 20 שנות מאסר מתוכן 18 שנים לריצוי בפועל והיתר על תנאי, לתקופה של 3 שנים. בנוסף, מתקופת מאסרו של הנאשם נוכה זמן שהייתו במוסד הפסיכיאטרי, בהתאם להחלטת השופט.