סטיה מהסדר טיעון בגין עונש קל מדי לאחר עבירת רצח

בדרך כלל, בתי המשפט יכבדו הסכמות בין הפרקליטות והסנגורים בכל הנוגע לעסקאות טיעון. למרות זאת, אין הם מחויבים לעשות זאת. במקרים מסוימים, כאשר נראה שההסכמה לגבי העונש הינה חסרת פרופורציה, בתי המשפט יכולים להתערב ולקבוע עונש שונה מהמוסכם. להלן דוגמא למקרה כאמור.

יש לכם שאלה?

פורום כתב אישום

פורום רישום פלילי

פורום מעצר

שני הנאשמים במקרה דנן הועמדו לדין בגין ביצוע עבירת רצח וניסיון לרצח. על פי עובדות כתב האישום המקורי, שני הנאשמים שהו בדירתו של המנוח בקנקון שבמקסיקו. עבירת ניסיון הרצח התייחסה למעשי האלימות שביצעו הנאשמים בחברתו של המנוח, בעת שזו התעוררה בחדר השינה הסמוך לאחר ששמעה את קולות הירי שהרגו את המנוח.

הסדר הטיעון

חודשיים לפני מועד ההוכחות, הצדדים הודיעו לבית המשפט על הסדר הטיעון. הסדר הטיעון כלל את הגשתו של כתב האישום המתוקן, ושינוי העבירות הנטענות. הצדדים הסכימו גם על העונש: שמונה שנות מאסר לנאשם 1 וארבע שנות מאסר לנאשם 2. כמו כן, סוכם כי כל אחד מהנאשמים ישלם לחברתו של המנוח שנפצעה, סכום של 30,000 ₪.

העובדות בכתב האישום המתוקן

בכתב האישום המתוקן, התביעה בחרה למחוק את עבירת הרצח שיוחסה לשני הנאשמים. עבירת הניסיון לרצח שהופיעה בכתב האישום המקורי הומרה בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה וסיוע לחבלה בכוונה מחמירה. בישיבה שבה הוצג כתב האישום המתוקן, התובעת ניסתה להסביר לבית המשפט את השיקולים שהובילו לקשירת הסדר הטיעון. ראשית, נטען כי "היה שוני מהותי בין ניהול החקירה במקסיקו וניהול החקירה בארץ". שנית, התובעת טענה כי התיק היה מלא בקשיים ראייתיים והעיקרי שבהם נבע בכך שחברתו של המנוח לא ראתה את הרצח במו עיניה. שלישית, בפרקליטות טענו כי בשל כשלים טכניים ולוגיסטיים אשר נבעו מהיעדר שיתוף פעולה בין רשויות המדינה לרשויות החקירה במקסיקו, כמו גם הקושי להביא לארץ עדים רלוונטיים, היה קושי מהותי להוכיח את עובדות כתב האישום. הפרקליטה התייחסה בפני בית המשפט להסדר הטיעון, והבהירה כי היא לקחה בחשבון את חומרת המעשים והעבירות שיוחסו לנאשמים בכתב האישום הראשון, ואת עברם הפלילי. למרות זאת, החיסכון בזמן השיפוטי והמשאבים שהיו נדרשים ללא הסדר הטיעון, הכריעו את הכף לטובת ההסדר.

החלטת בית המשפט

בית המשפט ציין כי כתב האישום המתוקן נוסח בלשון מעורפלת. נקבע כי לא היה בכתב התביעה התייחסות לרקע מאחורי אירוע הרצח שתואר בכתב האישום המתוקן גם כן. כמו כן, בית המשפט לא מצא בכתב האישום "חוליה מקשרת בין הרצח לאירוע תקיפתה של חברתו של המנוח". נקבע כי לא היה זה ברור מדוע הנאשמים נכנסו לחדרה של המתלוננת מיד לאחר ביצוע הרצח. כמו כן, השופט מצא כי לא הייתה כלל התייחסות לשאלה מדוע בכלל תקפו הנאשמים את חברתו של המנוח. הודגש כי גם לאחר שהקשיים הללו הועלו בפני הצדדים, התעלומות לא נפתרו למרות שהוגש מסמך הבהרות. בית המשפט קבע כי המסמך לא תרם במאומה להבהרת השאלות הקשות אשר התעוררו מעיון בכתב האישום המתוקן.

בית המשפט ציין כי לא היה זה בסמכותו להתערב בשיקול דעתה של המדינה באשר לכתב האישום, אולם כאשר מוזכר בכתב אישום אירוע הרצח, חובה על התביעה להבהיר לבית המשפט את ההקשר של האירוע לכתב האישום. העבירה בה הורשע הנאשם 1 הינה עבירת חבלה מתוך כוונה מחמירה, שהעונש עליה הינו עד 20 שנות מאסר. העונש המקסימאלי על העבירה בה הורשע הנאשם 2 עמד על 10 שנות מאסר. בית המשפט ציין כי העונש צריך שייקבע בהתאם לעונש המרבי בחוק, כאשר יורדים מעונש זה אל העונש הראוי בהתייחס לנסיבות הספציפיות של המקרה.

בית המשפט קבע כי הצדדים לא הצליחו לשכנע אותו שהיה ראוי להקל בעונשם של הנאשמים בכל הנוגע לעבירה בה הם הודו. כל זאת, בהצטרף לכתב האישום התמוה, גרם לבית המשפט להחליט לסטות מהסדר הטיעון עליו הסכימו הצדדים. בית המשפט גזר על נאשם 1 עונש מאסר של 15 שנות מאסר, כאשר 14 מתוכן לריצוי בפועל. על נאשם 2 נגזרו שמונה שנות מאסר, מתוכם 6 לריצוי בפועל. שני הנאשמים חויבו לפצות את המתלוננת בסכום של 60,000 ₪ כל אחד, ולשלם קנס של 30,000 ₪ כל אחד.