כאשר ניתן פסק דין סופי בגין עילת תביעה מסוימת, העילה נבלעת בפסק הדין. במקומה, לתובע קמה עילת תביעה חדשה על בסיס פסק הדין הסופי שניתן. כלומר, התובע מנוע מלנהל הליך משפטי נוסף נגד אותו נתבע בגין העילה שבבסיס תביעתו הראשונה. זהו כלל ההבלעה, שמהווה חלק מדוקטרינת מעשה בית דין. הרציונאל לכלל זה הוא מניעת התדיינויות בלתי פוסקות בגין אותה עילה ומניעת ניסיון לקבלת סעד נוסף. להלן דוגמא ליישום הרעיון.


יש לכם שאלה?
פורום פינוי שוכר
פורום מקרקעין
פורום פינוי בינוי

 

במקרה הבא, בית המשפט דן בשני הליכים בין צדדים זהים, לאחר שהדיון בהם אוחד. בהליך הראשון, המשיבה תבעה את המבקשים וביקשה מבית המשפט להצהיר על בטלות הסכם הבוררות שנחתם בין הצדדים. בהליך השני, המבקש הגיש המרצת פתיחה נגד המשיבה ובמסגרתה בית המשפט התבקש לקבוע שהראשון היה זכאי לפיצוי כספי בעקבות הסכם הבוררות.


רקע כללי


המשיבה הייתה חברה ממשלתית עירונית לה היו זכויות בנכס שהושכר למבקש, ובו הוקמה מסעדה. בהסכם השכירות נקבע שכל שינוי בנכס, לרבות שיפוצים ותוספות בניה שיבוצעו על ידי המבקשים, יהפכו לחלק בלתי נפרד מהמושכר. בשנת 1995 המבקשים שיפצו את הנכס, מבלי לבקש אישור מהמשיבה לעשות זאת. בעקבות השיפוץ, המסעדה הייתה סגורה ודמי השכירות לא שולמו, כך שהצטבר חוב בגינם.


בשנת 1997 המשיבה הגישה תביעה לפינוי המבקשים מהנכס ולתשלום דמי השכירות. כעבור שנה, המבקשים עתרו לחיוב המשיבה בעלות השיפוץ. בשנת 2000, שתי התביעות יושבו באמצעות הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין. במסגרתו, המבקשים חויבו לשלם למשיבה פיצוי חד פעמי בסך 7,000 דולר ובכך הסתיימו התביעות ההדדיות. עוד הוחלט על חתימת הסכם שכירות חדש וצירוף שותף אסטרטגי לפעילות בין הצדדים.

 

כעבור זמן מה, המשיבה דרשה בשנית את פינוי המבקשים. בעקבות זאת, הצדדים פנו לבוררות. הסכם הבוררות לא אזכר את הסדר הפשרה שהתקבל בין הצדדים בעבר. אז, המשיבה העלתה טענות נגד הליך הבוררות. על כן, ההליך כולו הועבר לדיון בבית משפט והוחלט על ביטול הבוררות לצד איחוד התביעות החדשות שהוגשו על ידי הצדדים.


טיעוני הצדדים


לטענת המבקשים, הם עמדו בהתחייבותם כפי שהובעה בהסדר הפשרה שמכוחו הם היו זכאים לשכור את המושכר למשך 10 שנים. אולם, הם נאלצו לפנותו בעקבות הסכם הבוררות ולכן היו זכאים לפיצוי כספי. מצד שני, המשיבה טענה שהמבקשים לא עמדו בהתחייבויות שנקבעו במסגרת הסדר הפשרה, לאחר שלא המציאו שותף אסטרטגי במועד. על כן, היה עליהם לפנות את הנכס. כמו כן, נטען שהסכם הבוררות לא היה תקף לנוכח "כלל ההבלעה". לפיו, תובע שניתן בעניינו פסק דין מנוע מלתבוע פעם נוספת בעילת התובענה שהייתה בבסיס פסק הדין הראשון.


דיון והכרעה


לאחר סקירת הטענות והראיות, השופט קבע שבהסכם הבוררות הצדדים לא ביקשו לבטל את הסדר הפשרה ביניהם שקיבל תוקף של פסק דין חלוט. בנוסף, נפסק שהסכם הבוררות לא התגבש לנוכח הפרת הסכם הפשרה בין הצדדים. אלא, הסכם הבוררות נחתם על בסיס עילה זהה להסדר הפשרה שכבר היה קיים בין הצדדים. לפיכך, טענת המשיבה לפיה כלל ההבלעה התקיים התקבלה והוחלט על ביטול הסכם הבוררות. קרי, התביעה הראשונה התקבלה. מנגד, התביעה של המבקשים לתשלום פיצוי מכוח ההסכם נדחתה. שכן, ההסכם בוטל ובכל מקרה, נקבע שהם לא עמדו בתנאי הסדר הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין ולכן אף לא היה מקום לאכוף את הסכם הבוררות.