אחד מתפקידיה של עירייה או רשות מקומית הוא דאגה לתקינות המדרכות, הכבישים והמוסדות הציבוריים. כאשר היא נמנעת מלעשות כן וכתוצאה מכך, אדם ניזוק, קמה לאחרון עילת תביעה נגד העירייה. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לכם שאלה?
פורום תאונות ברחוב
פורום תאונות כלליות
פורום נזיקין
במקרה זה, הוגשה תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע כתוצאה מנפילה באחד מרחובות העיר תל אביב. לטענת התובע, התאונה ארעה ביום 4.6.99 בצומת חולון בעיר, כאשר הוא חצה את הצומת במעבר חצייה ורגלו נתפסה בבור שנוצר עקב חיבור לקוי בין אבני השפה או עקב מחסור באבנים אלו. מנגד, עיריית תל אביב הכחישה את אחריותה לתאונה ואת נזקיו של התובע.
מקום קרות התאונה
לטענת הנתבעת, מקום התאונה כלל לא היה מצוי בתחום שיפוטה ושטחה העירוני ולכן לא הייתה לה כל חבות כלפי התובע עקב התאונה. השופטת דחתה טענה זו. על סמך עדויות שונות, היא פסקה שהצומת בו התובע נפל מצוי על שטח שבחלקו שייך לעיריית תל אביב וקו הגבול בין אזורי השיפוט עבר הלכה למעשה בצומת עצמו. אמנם, מקום נפילתו של התובע היה בשטח שלא בסמכות הנתבעת, אך קרוב מאוד לקו הגבול. עם זאת, אחזקת הצומת כולו, לרבות הצבת תאורה, טיפול בכבישים ובמדרכות וסימון הכביש במקום היה באחריות הנתבעת. על כן, נקבע שגם אם לא הוכח שמקום נפילתו של התובע היה בשטח המצוי בבעלות הנתבעת, לא היה בכך על מנת לפטור את האחרונה מאחריות.
האם התובע הוכיח גרסתו אודות המפגע כגורם לנפילתו?
הנתבעת טענה שהתובע כלל לא ידע מה הייתה הסיבה לנפילתו ורק לאחר מספר ימים, הוא חזר למקום על מנת לחפש את המפגע. על כן, היה ראוי לקבוע שלא הוכח מה היה הגורם לנפילה. לאחר שמיעת עדות התובע, השופטת קבעה שהראשון הוכיח את אופן אירוע התאונה הנטען על ידו. זאת לאור העובדה שעדותו של התובע בעניין הגורם לנפילה כלל לא נסתרה או נתערערה. בנוסף, התובע הסביר שהוא לא בדק מה היה הגורם לנפילה מיד לאחר האירוע מאחר וסבר שפציעתו לא הייתה חמורה. רק לאחר שנבדק על ידי רופא והבין שהפגיעה הייתה חמורה יותר, הוא שב למקום ובחן את האזור. אז הוא הבחין בבור שבשפת המדרכה, שנוצר בעקבות שבר או חסר של אחת מאבני המדרכה.
אחריות הנתבעת
על סמך קביעות השופטת בעניין, הנתבעת היא שהייתה אחראית לתקינות המדרכות במקום התאונה. לאחר סקירת הראיות, השופטת פסקה שהנתבעת לא נקטה באמצעי זהירות שונים על מנת למנוע את היווצרות הבור ולהסיר את המפגע. על כן, הוכחה התרשלותה. זאת ועוד, הנתבעת התרשלה בכך שלא תיקנה את המפגע במשך מספר שנים לאחר התאונה, חרף ידיעתה על כך. השופטת הדגישה שהסיכון שהיה טמון במדרכה זו היה גדול שבעתיים מסיכון רגיל במדרכות, לנוכח העובדה שמדובר בצומת סואן בו עוברים אנשים רבים. לפיכך, השופטת ציינה שהנתבעת נדרשה לקיים במקום זה סיורים ובדיקות יזומות על מנת לאתר את המפגעים ולפעול לתיקונם.
לבסוף, השופטת קבעה שהנתבעת הייתה אחראית לנזקיו של התובע. עם זאת, מאחר והתאונה אירעה באור יום, התובע היה יכול להבחין במפגע ולמנוע את התאונה, לכל הפחות באופן חלקי. בנסיבות אלו, השופטת העמידה את שיעור אשמו התורם של התובע על 20% וחייבה את הנתבעת לשלם פיצוי בסך 29,600 ₪.
.png)
