צוואה בעדים ללא תאריך ליד חתימת העדים - האם כשרה?

עריכת צוואה מחייבת התייחסות רצינית, וזאת משום ההקפדה היתרה שקיימת בענייני צוואות וירושות. כפי שנראה להלן, אי הקפדה עלולה לגרום לבעיות רציניות לאחר מותו של המצווה. במקרה זה, בעקבות פטירתו של המנוח, הוגשה בקשה לצו קיום צוואה. במקביל, הוגשה התנגדות לקיום הצוואה המדוברת ובהליך אחר הוגשה בקשה לצו קיום צוואה אחרת. כל המחלוקות בין בני המשפחה אוחדו לתובענה אחת שנדונה בבית משפט לענייני משפחה. בית המשפט נדרש אפוא לשאלה - לפי איזו צוואה יש להורות על חלוקת רכושו של המנוח?

יש לכם שאלה?

פורום התנגדות לצוואה

פורום עיזבון

המנוח היה נשוי לאשתו משנת 1960 ועסק בחקלאות. לזוג נולדו שלוש בנות במהלך נישואיהם. בסוף שנות ה-80, מצבם הכלכלי של בני הזוג הורע והם נכנסו לחובות. במקביל, התדרדר מצבם הרפואי. בשנת 1993, המנוח ערך מסמך תחת הכותרת "הצהרה (צוואה)". מסמך זה נחתם בנוכחות שלושה עדים ובמסגרתו ביקש המנוח להוריש את כל רכושו לאשתו במידה ולא יוכל להמשיך ולתפקד.

מצבם של בני הזוג המשיך להתדרדר והשניים נזקקו להלוואות מבני המשפחה. אשתו של המנוח פנתה לבנותיה בבקשה שיפנו לקבלת הלוואות בשוק האפור אבל הבנות סירבו, והסירוב גרם לנתק משפחתי. גם היחסים בין בני הזוג עלו על שרטון ולמרות שהמשיכו להתגורר יחד, חיו למעשה בנפרד. בשנת 1997, אשתו של המנוח עזבה את הדירה המשותפת. הקרע בין בני הזוג הביא להליכים משפחתיים ביניהם ולאחר שלוש שנים, המנוח ואשתו הסכימו על פירוק שיתוף בנחלה ופשרה בנושאים האחרים. ביום 2.9.97 ערך המנוח צוואה בפני שני עדים. לפי צוואה זו, המנוח הוריש את כל רכושו לנכדו שהיה בן שנה וארבע חודשים בלבד בעת עריכת הצוואה. אמו של הנכד הגישה את הצוואה בבקשה לקיומה.

טענות הצדדים

המתנגדות לצו קיום הצוואה היו אשתו של המנוח ושתי בנותיו האחרות. טענתן הייתה כי הצוואה השנייה, משנת 1997, בטלה בשל השפעה בלתי הוגנת. לטענתן, בעת עריכת הצוואה המנוח היה במצב פיזי קשה ומוגבל, ועל כן אמו של הנכד השפיע עליו השפעה אסורה. המתנגדות טענו כי אחותן/בתה שכנעה את המנוח להוריש את כל רכושו לבנה. יתר על כן, המתנגדות הוסיפו וטענו כי בצוואה היה פגם צורני שכן סמוך לחתימת עדי הצוואה, לא צוין התאריך בו הם חתמו על המסמך. פגם זה, לטענת המתנגדות, העלה חשד לכך שיש גם פגם מהותי בצוואה זו והיא אינה תקפה.

החלטת בית המשפט

סעיף 30(א) לחוק הירושה קובע כי צוואה שנעשתה בגלל אינוס, איום או השפעה בלתי הוגנת בטלה. הרעיון שמאחורי הסעיף הינו הניסיון למנוע מתן תוקף לצוואה שלא נערכה מרצונו החופשי של המצווה. במקרים בהם הצוואה נערכה על פי הנסיבות המצוינות בסעיף, היא איננה כשרה/קבילה וזאת משום שהיא לא מהווה עדות לרצונו של המצווה אלא לרצונו של מי שהשפיע עליו. בית המשפט ציין כי תחילה יש להגדיר את נטלי ההוכחה בסכסוך הנוכחי. ראשית, הטוען להשפעה בלתי הוגנת, עליו מוטל הנטל להוכיח השפעה זו. שנית, במידה ואכן יש פגם בצורת הצוואה, הרי שהמבקש לקיימה נושא בנטל להוכיח את קיומה.

החלטה לגבי הפגם הצורני

בית המשפט התייחס לכך שלא היה ברור מהצוואה מתי חתמו עליה שני העדים. יודגש כי בענייני צוואה ישנה הקפדה יתרה על מילוי כל דרישות הצורניות לפי החוק. אי לכך, פגם מסוים עלול להיות מהותי בצורה כזו עד אשר הוא יביא לביטול הצוואה. בפני בית המשפט הופיע עורך הדין שערך את הצוואה ושהצוואה נחתמה בנוכחותו. עד זה ציין כי מתוך טעות שלו, הוא לא ציין את התאריך של חתימת העדים. כמו כן, העד טען כי הוא ועד נוסף חתמו על הצוואה במועד חתימתו של המנוח. לגבי מצבו הרפואי, עורך הדין העיד כי המצווה היה מודע היטב לרצונו והיה נחוש בדעתו ליצור את הצוואה.

סעיף 25 לחוק הירושה מאפשר לבית המשפט לשקול שיקולים רחבים כאשר הוא נדרש לשאלת אמיתות הצוואה, ובית המשפט יכול להתגבר על פגם צורני מסוים. במקרה זה, בית המשפט ציין כי עדותו של העד הייתה אמינה והיא לא נסתרה. על כן, נקבע כי הפגם שצוין היה פגם בר תיקון. החלטה לגבי ההשפעה הבלתי הוגנת - מעדויות שהופיעו בפני בית המשפט, עלה כי במועד עריכת הצוואה המצווה היה צלול ודעתן. על כן, נדחתה גם הטענה להשפעה בלתי הוגנת. לסיכום, בית המשפט הורה על קיום הצוואה משנת 1997.